עד שיבון התעוררה, הוסר הקטטר לווריד מגב ידה. היא שפשפה את עיניה וראתה את הרופא נכנס. "דוקטור, אני חושבת שאני מרגישה עכשיו מצוין. מתי אוכל להשתחרר?" "אני חושש שעוד לא. מר לנקסטר אמר לי שהוא רוצה שתשארי בבית החולים עוד כמה ימים להשגחה. תוכלי להשתחרר רק אחרי שנוודא שבעיית הקיבה שלך היא באמת רק בעיית קיבה." "איפה הוא עכשיו?" יבון התיישבה בבהלה. אם היא צריכה להישאר בבית החולים להשגחה, אז היא צריכה להודיע על מחלה בעבודה. "מר לנקסטר הלך. הוא הודיע לי שהוא יחזור מחר. מיס פריי, אני חושב שהדאגות שלו נחוצות. בעיות קיבה יכולות להשתנות בחומרה. הכי טוב שתבדקי את זה כמו שצריך." הרופא נתן את עצתו, ואז יצא החוצה כי אחות באה לחפש אותו. מכיוון שיבון לא יכלה להתנגד לרצונותיו של הנרי, היא יכלה רק לשכב על מיטת בית החולים ולהירדם שוב. ברגע שהיא קמה בבוקר שלמחרת, היא שמעה המולה בחוץ עוד לפני שהספיקה לאכול את ארוחת הבוקר שלה. בתדהמתה, היא מיהרה בחזרה מתחת לשמיכה ושכבה על המיטה. כשדלת נפתחה, היא פקחה את עיניה והתנהגה כאילו היא רק התעוררה. עם זאת, זה לא היה הנרי שנכנס. זה היה סבה מצד בעלה! "סבא! למה אתה כאן?" יבון הפסיקה להעמיד פנים וקמה מהמיטה כשראתה את מאסטר לנקסטר נכנס עם כמה אנשים מאחוריו. הם אפילו באו עם מתנות בשבילה. "שב כאן, סבא." למרות החיוך הטוב על פניו של מאסטר לנקסטר, יבון לא יכלה שלא להרגיש עצבנית כשהיא משכה את הכיסא ליד מיטתה. "הו הו, אל תדאגי. שבי גם את, יבון." מאסטר לנקסטר חייך כשמישהו עזר לו להתיישב. "שמעתי שאושפזת אמש, אז הוריתי במיוחד למטבח להכין משהו מזין כדי שאוכל להביא אותו לכאן ולבקר אותך. איך את מרגישה עכשיו?" "אני בסדר, סבא. לא היית צריך לבוא ולבקר אותי באופן אישי, שיחה הייתה מספיקה." "אה, איך יכולתי לעשות את זה?" אמר מאסטר לנקסטר כשמבטו נפל על בטנה. "איך את מרגישה אחרי מנוחה בבית החולים במשך לילה? את מרגישה בחילה או שיש לך חשקים פתאומיים?" שאל בדאגה. "מ-מה?" יבון הייתה המומה מהשאלות. היא הייתה בבית החולים רק בגלל בעיית הקיבה שלה. למה הזקן שואל אותה פתאום את השאלות האלה? "איך את יכולה להיות כל כך חסרת זהירות, ילדתי? את צריכה לשים לב יותר לתזונה שלך בזמן הזה!" אמר הזקן בדאגה רבה. הוא בטח הניח שהיא בהריון אחרי ששמע שהיא אושפזה אמש. כשראה שהיא עדיין מבולבלת, הזקן נתן לה תזכורת נוספת. "את צריכה לספר לרופא אם את מרגישה אי נוחות פיזית! אל תגרמי לנכד הקטן שלי לסבול!" נין? "אממ... סבא, אני חושבת שעשית טעות. אושפזתי בבית החולים בגלל בעיית הקיבה שלי, לא בגלל שאני בהריון." איזו אי הבנה מביכה! היא שכבה עם הנרי רק פעם אחת, אז איך היא יכולה להיכנס להריון כל כך בקלות? גם אם כן, לא תהיה לה שום תגובה כל כך מהר! "את לא בהריון?" החיוך על פניו של הזקן דעך קצת. "רק אושפזת בבית החולים בגלל בעיות קיבה ולא הריון?" שאל בתדהמה. "סבא?" הנרי חזר בדיוק מקניית ארוחת בוקר בחוץ והופתע לראות את סבו כאן. "למה אתה כאן?" "למה אני לא יכול להיות כאן?!" פניו של הזקן הפכו מיד כהים. "תראו את עצמכם! אתם נשואים שלוש שנים ועדיין אין לכם ילד! אתם מתכננים לגרום לי למות מכעס?!" הוריו של הנרי נפטרו כשהיו צעירים, אז מאסטר לנקסטר נשאר רק עם נכדו. אם הם לא יולידו יורש בקרוב, מי יישא את משפחת לנקסטר? "סבא, אי אפשר לכפות דבר כזה. נתכנן את זה בעתיד." הנרי הניח את ארוחת הבוקר על השולחן והרגיע את הזקן. "נכון, יבון?" הוא הסתכל לכיוונה ולפעם אחת פנה אליה בחיבה. "אה? כ-כן, סבא. כבר יש לנו תוכנית בראש." יבון הכריחה את עצמה לשתף פעולה כשפניה הסמיקו. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא קרא בשמה. "המפ!" זכריה לנקסטר ראה מיד את התחבולות שלהם. "בסדר, אני אחכה! אפילו אל תטרחו להיכנס לאחוזת לנקסטר יותר אם לא תוכלו לתת לי חדשות טובות עד אז!" "תהיה סמוך ובטוח, סבא." הנרי עלה ועזר לזקן לקום. "למה שלא תחזור ותנוח קודם? האוויר בבית החולים לא טוב לקשישים כמוך." "נכון, אדוני. בואו נחזור עכשיו." בא משרת זקן והפציר בו. "תראה, אדוני קנה ארוחת בוקר ומחכה לאכול עם גברת. בואו לא נישאר בסביבה ונפריע להם יותר." "בסדר." הבעתו של הזקן נרגעה משמעותית כששמע את זה. "זכרו את מה שאמרתי הרגע! אל תנסו להתעלם ממני!" הוא הזכיר להם שוב לפני שעזב. הדלת נסגרה במהירות שוב. יבון נאנחה לרווחה אבל הרגישה מוטרדת שוב בקרוב מאוד. אם היא לא תוכל ללדת ילד עד אז... האם מאסטר לנקסטר יגרום לה להתגרש מהנרי?