איבון בילתה בכוונה את כל אחר הצהריים במשרד. כשהשלימה את כל העבודה שהייתה לה ביד, השעה הייתה רק שלוש אחר הצהריים. עדיין היה הרבה זמן לפני השעה לצאת מהעבודה. כשראתה שבאמת אין דרך אחרת לדחות את זה, לא הייתה לה ברירה אלא לאזור אומץ ולהרים את שפופרת הטלפון, ואז לחייג למשרדו של המנכ"ל. לאחר שקודמה לתפקיד המזכירה האישית שלו, קיבלה משרד ליד משרדו של המנכ"ל. היה לה חדר שלם לעצמה. השיחה נענתה מהר מאוד, והיא מיד התכווצה. "א-אדון לנקסטר? זאת אני..." "תכיני לי דו"ח על כל הפרויקטים שהחברה קיבלה בשנה האחרונה ותביאי לי אותו לפני סוף היום." קולו הקר של האיש בקע מהשפופרת והתעלם ממנה. "כל הפרויקטים?" עיניה של איבון התרחבו. האם זו משימה שאדם אחד יכול לבצע לבד?! "יש לך שאלות נוספות?" הוא שאל בקרירות. "ל-לא." איבון לחצה את השפופרת בידה. האם היא בכלל העזה לומר משהו אחר? היא זו שפגעה בהנרי קודם כל, אז היא לא יכלה להאשים אף אחד. לאחר שניתקה, הייתה מדוכדכת. כל הפרויקטים... נראה שהיא לא תצא מהעבודה בזמן היום. ...... היא המשיכה לעבוד עד הלילה בלי לקחת הפסקה, ולבסוף סיימה את הדו"ח עד תשע. איבון מתחה את גבה, ואז אספה במהירות את המסמכים ומסרה אותם למשרדו של המנכ"ל. כולם כבר מזמן הלכו מהמשרד. "כמובן. אני היחידה שעובדת שעות נוספות. המפ." היא מלמלה מתחת לנשימתה והשאירה את המסמכים על השולחן לפני שחזרה למשרדה כדי לכבות את המחשב. היא לקחה את התיק שלה, ואז גררה את עצמה החוצה ממקום העבודה שלה בתשישות. הרחובות היו די ריקים בלילה. היא שפשפה את המותניים הכואבות שלה תוך שהיא מוציאה את הטלפון שלה כדי להזמין מונית. אחרי שחיכתה כמעט עשרים דקות, אף אחד לא קיבל את ההזמנה שלה. "איזה מזל רע!" היא רתחה, אבל לא הייתה לה ברירה אלא לחכות בתחנת האוטובוס הקרובה ביותר. היא עשתה רק שני צעדים כשהיא סונוורה מאור מסנוור. כשהפנתה את ראשה, הבחינה במכונית שחורה. המכונית עצרה לידה והנהג הוריד את החלון. הנרי קימט את מצחו אל האישה ולא האמין שהיא עבדה שעות נוספות עד עכשיו. למרות שהוא זה שנתן לה את המשימה מלכתחילה. איבון הופתעה עוד יותר שהוא חיכה לה עד עכשיו... "כנסי." הנרי לא רצה לדבר על זה יותר. "ל-למה אתה עדיין כאן?" עיניה של איבון התרחבו אליו. האם האיש הזה לא עזב את העבודה מזמן? למה הוא עדיין כאן? האם יכול להיות שהוא חיכה לה כל הזמן הזה? "אל תגרום לי לחזור על עצמי. כנסי." הוא טפח בחוסר סבלנות על ההגה, ולא תכנן לבזבז איתה זמן. "א-בסדר." הטון התקיף שלו הבהיל אותה לשתיקה והיא מיהרה להיכנס מצד הנוסע. "מצטערת על הטרחה. אחרת, עדיין הייתי צריכה לחכות לאוטובוס." הנרי התעלם מדבריה. "תחגרי חגורת בטיחות." "בסדר." איבון הנהנה במהירות. גבר חלומותיה לא רק הפך לבעלה, אלא שהוא גם מוכן לחכות לה שתצא מהעבודה ולהביא אותה הביתה. הדבר שהיא מעולם לא העזה לחלום עליו בעבר קרה. האם זה חלום שהתגשם? איבון קפוצה את ידיה ואפילו לא העזה לנשום עמוק מפחד שהיא תתעורר מהחלום הנפלא הזה. המכונית נסעה במהירות קבועה והחימום הופעל. לפתע, איבון חשה לפתע שלא בנוח. פניה הוורודות הפכו במהירות לחיוורות כשזיעה קרה הופיעה על מצחה החלק. הנרי, שישב לידה, הבין במהירות שמשהו לא בסדר ומשך את מכוניתו לצד הדרך. "מה לא בסדר איתך?" "אני בסדר, כנראה רק בעיות גסטריות." היא לחצה על בטנה בחולשה. "אני אהיה בסדר אחרי שאוכל קצת אוכל ותרופות." בעיית הקיבה שלה לא הייתה דבר חדש ולעיתים הייתה מטרידה אותה. עם זאת, היא התרגלה לזה כבר מזמן. תוך כדי דיבור, הכאב הגובר גרם לה להתכופף מעט שלא מרצון בניסיון להפחית את הכאב. "בואי נבדוק את זה בבית החולים," הנרי קימט את מצחו אליה. המכונית הסתובבה במהירות. איבון יכלה רק להתכרבל במושב המכונית מהכאב. כשהיא מסתכלת על הבעת הדאגה על פניו של הגבר הנאה, היא חשה מתיקות בליבה. עם האיש הזה לצידה, ממה יש לה לפחד?