"את לא מייחלת לשובתי?" הוא חלף על פני האישה שעמדה מולו וניגש לספה. "ב-בטח שכן!" איבון חייכה בנוקשות. "פשוט הופתעתי כי... פתאום חזרת בלי להודיע..." בשלוש השנים האחרונות, היו זמנים שבהם ציפתה לשובו יום ולילה. אחרי אינספור אכזבות, היא בהדרגה הפסיקה לצפות לכך. ועכשיו, הוא חזר בלי מילה! לא רק זה, אלא שאפילו עשינו את הדבר הזה. איך היא אמורה להגיב לזה?! איבון נדרכה כשניגשה בזהירות לשבת מולו, מנסה להתרגל שוב להיות אישה נשואה. אולם, הגבר אפילו לא הסתכל עליה ואמר בפתאומיות, "אני אגור כאן מעכשיו." "מה...?!" איבון נחנקה והשתעלה עד שפניה הסמיקו, כשהיא מסתכלת עליו בתדהמה. הנרי העיף בה מבט לא מרוצה. היא מיד כיסתה את פיה מחשש להפריע לו. אחרי רגע, היא לא יכלה להתאפק מלשאול, "ל-למה פתאום חשבת לחזור?" "הממ?" הנרי קימט את מצחו עמוק יותר. אם הוא זכר נכון, הוא היה הבעלים של הוילה הזו והאישה שישבה מולו הייתה אשתו החוקית. ועכשיו, אשתו שאלה למה הוא רוצה לגור איתה. יתר על כן, היא אפילו טעתה לחשוב שהוא גנב שפרץ לבית אתמול בלילה. פניו של הנרי שקעו כשהניח את כוס היין, ואיבד את העניין בהמשך השיחה הטיפשית. הוא קם, ואז אמר, "סו הכינה ארוחת בוקר לפני שהיא יצאה. אני אקח אותך לעבודה אחרי שתסיימי לאכול." "א-בסדר..." איבון רעדה. אם זה לא היה בגלל האווירה המפחידה של הגבר, היא הייתה שואלת אותו אם הוא חולה. אחרי הכל, הוא זה שנטש אותה בוילה הזו בשלוש השנים האחרונות ומעולם לא שם לב אליה. אולם, הוא לא רק רצה לגור כאן אלא הוא גם רצה לשלוח אותה לעבודה. לא היה משהו לא בסדר איתו? או שאולי קופידון סוף סוף שם לב לקיומה? "אממ... זה יהיה טורח?" היא סחטה את ידיה בזהירות. לאור מערכת היחסים שלהם, זה לא היה ראוי שהיא תלך לעבודה במכונית שלו ביום הראשון? "יש לך את הזכות לסרב. אני לא מכריח אותך." הנרי העיף בה מבט קר. איבון קמה במהירות בבהלה. "לא, לא, לא! זה לא מה שהתכוונתי! סתם דיברתי שטויות! תן לי דקה. אני אחליף בגדים במהירות!" הנרי צפה בה כשהיא רצה במעלה המדרגות בפאניקה, ואז ירדה במהירות למטה כשהיא מתנשפת. בלי לחכות שהוא ידבר, היא דחפה את הלחם על שולחן האוכל לתוך פיה ואכלה הכל מהר ככל שיכלה. ברגע זה, היא לא העזה להתנגד לגבר הזה! אחרי שכמעט נחנקה למוות עם ארוחת הבוקר שלה, היא לקחה את התיק שלה, נעלה את העקבים הגבוהים שלה, ואז נכנסה למכונית שחנתה בחניון עם הנרי. היא התיישבה במושב הנוסע וסגרה את הדלת. הריח של קולון גברי נישא אל קצה אפה ונגע במיתרי ליבה. איבון הסמיקה קלות כשהזיכרונות מהלילה הקודם צפו ועלו במוחה. ליבה פעם מהר יותר והיא לא העזה לדבר. במהלך כל הנסיעה, הנרי לא טרח לדבר איתה. לקח חצי שעה לנסוע מהוילה שלהם לעיר ההומה. בנייני מסחר מודרניים במרחק נראו לעין. איבון הרימה את ראשה והביטה החוצה מהחלון, ואז הצביעה על הצומת שלפניהם. "פשוט תוריד אותי שם. החברה שאני עובדת בה נמצאת ממש שם." היא לא רצתה שהמכונית היוקרתית הזו תעצור בכניסה למקום העבודה שלה ותמשוך תשומת לב לא רצויה מחבריה לעבודה. "כאן?" הנרי קימט את מצחו קלות ועצר את המכונית בצומת לפי בקשתה. "תודה לך על הטרחה לשלוח אותי לעבודה היום." איבון פתחה את חגורת הבטיחות ועמדה לצאת מהמכונית. "חכי." הגבר לידה עצר אותה פתאום. "מה זה?" איבון הפסיקה לזוז ופגשה את מבטו הקר של הגבר. לא היה לה מושג מה הוא חושב, אבל גבותיו היו קשורות זו בזו בחוזקה. יכול להיות ש... הגבר הזה הבין את טעותו בכך שהתעלם ממנה במשך שלוש שנים והולך לנצל את ההזדמנות הזו כדי להתנצל בפניה?