ולריה האיצה את צעדיה, נחושה בדעתה לא להביט לאחור. לפתע, יד נסגרה על זרועה. "ולריה! אני אביך. מדוע את בורחת? זה היה אתגר לא קטן עבורי למצוא אותך. איך הפכת להיות כל כך חסרת לב, בתי?" בכוח, זרועה של ולריה נמשכה, וגרמה לה להסתובב. מולה ניצב גבר בגיל העמידה. זה היה אביה הנבזה, בן דרסי. זיכרונות הציפו אותה מיד מילדותה. אז, בן בגד באמה ואז נטש אותה ואותה, וזרק אותן מביתן. הוא לא שילם אגורה למזונות ולתמיכ