בערב ירד במהרה, ומסיבת ארוחת הערב החלה. "מר האנטר, בנוגע לתביעת הפרת זכויות היוצרים הקשורה לקבוצת ג'יימס, אני חושבת שכדאי שתבחר עורך דין אחר. ייתכן שלא אוכל לטפל בתיק הזה," אמרה ולריה ישירות, בלי להתפתל. לאחר שהרדימה את בנה, הגיעה ולריה למסיבת ארוחת הערב, כשהיא רוצה לדבר עם ניקי האנטר על החלפת עורכי דין. היא ממש לא יכלה לקחת על עצמה את התיק הקשור לקבוצת ג'יימס, אחרת האקט יראה אותה במוקדם או במאוחר. ניקי אחז בכוס יין אדום והשתהה לשנייה. "למה? הפרת זכויות יוצרים היא המומחיות שלך. זה לא אמור להיות קשה לך." "לי... יש לי קשיים משלי. אני מקווה שתוכל להבין," אמרה ולריה. כשדיברה, מבטו של ניקי נשאר על כתפה החשופה. ניקי היה גבר בגיל העמידה מרושל בשנות הארבעים לחייו. השמועה אמרה שהוא תמיד אהב להיות מגושם עם הבנות הצעירות במשרד עורכי הדין. "זה ככה? ולריה, אם יש לך קשיים, את יכולה לספר לי..." כשדיבר ניקי, ידו כבר הושטה אל זרועה הבהירה והדקה. ולריה התחמקה באינסטינקט. "מר האנטר, בכל מקרה, אני פשוט לא יכולה לקחת על עצמי את התיק הזה." בינתיים, האקט הופיע במסיבת ארוחת הערב. הוא היה לבוש בחליפה שחורה, עם גזרה גבוהה ונאה, תווי פניו הנאים מכוסים באדישות. הוא הרים כוס יין אדום ממגש של מלצר כשהטלפון שלו צלצל לפתע. האקט הציץ במסך. זה היה סבו מתקשר. הוא קימט את מצחו וענה לטלפון, ולגם מהיין האדום. "סבא, מה קרה?" "אתה ממזר! תן לי להגיד לך! כל עוד אני בחיים, השחקנית הזאת שריל ייטס לעולם לא תינשא למשפחת ג'יימס! הנכדה-בכלה של משפחת ג'יימס היא ותמיד תהיה ולריה!" ברגע שהטלפון רק התחבר, שאגתו ההיסטרית של בארון בקעה דרך הקו. האקט לא יכול היה שלא להרחיק קצת את הטלפון. לאחר שבארון סיים לצעוק, האקט החזיר את הטלפון לאוזנו, והראה רמז לחוסר סבלנות. "סבא, על מה אתה עושה מהומה?" "השחקנית הזאת הודיעה בפומבי בתקשורת היום שהיא עומדת להתחתן איתך. איך היא מעזה להגיד את זה? אם תעז להתחתן איתה בסתר, אני אשבור לך את הרגליים! אני מבטיח!" לאחר שאמר זאת, בארון ניתק את הטלפון ישירות, כשהוא נראה זועם ביותר. האקט הסתכל על הטלפון המנותק, גבותיו מכווצות. ארבע שנים חלפו, וסבו עדיין הכיר בוולריה כנכדתו-בכלה היחידה, מה שבלבל והרגיז את האקט. האקט באמת לא הצליח להבין מה היה כל כך טוב בוולריה שהיא יכלה לזכות באישורם של כל הזקנים במשפחת ג'יימס. באותו רגע, נשמע קול נשי עדין. "האקט, סוף סוף הגעת. חיכיתי לך כל כך הרבה זמן." שריל, לבושה בשמלת ערב לבנה ללא כתפיות, ניגשה להאקט בחיוך מתוק ושילבה את זרועה בזרועו, עיניה כאילו ראו את גבר חלומותיה. האקט הגיב ושאל, "האם הודעת בפומבי בתקשורת היום שאנחנו מתחתנים?" שריל הסמיקה מיד, ונראתה מקופחת כשאמרה, "הכתבים האלה המשיכו לשאול אותי שאלות, ובטעות נתתי לזה לחמוק. האקט, אני מצטערת. לא התכוונתי..." "נדבר על זה בפעם אחרת. סבא לא יסכים לעת עתה," אמר האקט, וסיים את היין האדום שנותר בכוסו הגבוהה. חיוכה המתוק של שריל קפא על פניה. "מה הוא מתכוון ב'נדבר על זה בפעם אחרת'?" תהתה. היא עבדה כל כך קשה כדי לשכנע את האקט להסכים להתחתן איתה, תוך שימוש בכל כך הרבה טקטיקות והשקעת כל כך הרבה מאמץ. ועכשיו הוא אומר לה לדבר על זה בפעם אחרת? אפילו מאשתו לשעבר חסרת התועלת ההיא, ולריה, ששריל נפטר ממנה, אבל שריל עדיין לא הצליחה לזכות בחסדו של בארון. דמעות של קיפוח החלו לעלות בעיניה של שריל. ממש אז, האקט הרים את מבטו שלא במתכוון, ומבטו נעצר שוב במסלולו. זו הייתה ולריה, גרושתו, שנעלמה בארבע השנים האחרונות! מבט של הפתעה והלם הופיע בעיניו הכהות של האקט. הפעם, הוא ראה את זה בבירור. זו אכן הייתה ולריה. מבטו של האקט נשאר נעוץ בדמות הדקה הזאת כאילו פחד שהיא תברח בשנייה הבאה. "ולריה, למה שלא תבואי אלי הלילה? בואי נדבר על למה את לא רוצה לקחת את התיק הזה. מה את חושבת?" ניקי ניסה לפתות את ולריה לחזור הביתה. הוא היה גבר מרושל להפליא. ולריה לא יכלה לסבול את זה יותר. לחזור הביתה עם הסוטה הזקן הזה היה כמו להיכנס למאורת נמרים, מה שיהיה מסוכן מאוד. יהיה לה עדיף לקחת את התיק של קבוצת ג'יימס! היא חייכה בנימוס ונסוגה לאחור, מנסה לעצור את המבוכה והפחד בלבה. "מר האנטר, אני אקח את התיק הזה, אם כן. יש לי משהו אחר להשתתף בו. אני אעזוב עכשיו." באותו רגע, עם זאת, ולריה קפאה במקום. האקט, נע במהירות דרך הקהל, צעד לעברה בכעס בעיניו. בדיוק! הוא צעד לעברה! למה היא צריכה להיתקל בו שוב? למה הגורל מענה אותה ככה? ולריה הרחיבה את עיניה בפחד ונסוגה באינסטינקט שני צעדים לאחור, ומצאה את עצמה בזרועותיו של ניקי. בחיוך מרושע, ניקי החזיק בה בחוזקה ואמר, "ולריה, שינית את דעתך? את רוצה לחזור איתי הביתה ולדבר?" "הבנת לא נכון. אני הולכת לכיוון הזה!" ולריה דחפה את ניקי משם וצעדה במהירות בכיוון ההפוך. "לא, לא, לא!" היא חזרה בתוכה. "אסור לי לתת להאקט לתפוס אותי!" ולריה התפללה בשקט בליבה כשמהרה את קצב הליכתה, אבל בנעלי עקב גבוהות, היא לא יכלה ללכת מהר מדי. "אאוץ'!" לפתע, היא נקעה את רגלה וקראה מכאב. בשנייה הבאה, ידו הגדולה של האקט תפסה את כתפה, וקולו העמוק והסקסי נשמע מאחוריה. "ולריה! עצרי שם!" ולריה קפאה, פחדה להסתובב. ליבה החל לפעום במהירות, ושכבה דקה של זיעה נוצרה על מצחה. היא עצמה את עיניה בייאוש, לא בטוחה איך להגיב. ממש אז, הייתה התזה בבריכה, ואחריה מישהו אמר, "האם זו לא הסופרסטאר שריל? איך היא נפלה לבריכה?" האקט שחרר את כתפה של ולריה ופנה לכיוון הבריכה. ולריה חשה לפתע שהיד על כתפה נעלמה. מופתעת, היא פקחה את עיניה וראתה את האקט הולך משם. היא נאנחה לרווחה. בלי להסתכל לאחור, היא עזבה את מסיבת ארוחת הערב ופנתה לכיוון החניה. בחניה. ולריה הגיעה סוף סוף לחניה כשהיא מועדת. כל צעד היה מייסר בגלל רגלה הנקועה. ולריה עמדה לפתוח את דלת המכונית כשידו של גבר נלחצה עליה, שתלטנית וחזקה. "למה ברחת כשראית אותי?" היא הרימה את מבטה, ועיניה פגשו את עיניו העמוקות והכהות. באותו רגע, היא הייתה קרובה מאוד להאקט ויכלה אפילו להריח קלות את ניחוח המנטה המרענן הבוקע ממנו. למרות שרגשותיה של ולריה געשו בפנים, היא עדיין הייתה צריכה להיראות רגועה מבחוץ. "אדוני, טעית בזיהוי. בבקשה תרפה." היא לא רצתה שום קשר להאקט יותר. האקט צחק בזלזול, ואצבעותיו הדקות אחזו בסנטרה. "את חושבת שאני אתבלבל עם גרושתי? את מטילה ספק באינטליגנציה שלי?" ולריה נצמדה למכונית על ידי הגבר, נאבקת קשה. "האקט! מה אתה עושה?"