חלפו ארבע שנים מאז שולריה דרכה באחוזה הישנה הזו, והייתה תחושת עצב בלתי מוסברת בליבה. ולריה לא יכלה שלא לקמט את מצחה, ונזכרה בזיכרונות רבים. האקט הוביל אותה לגן, וממרחק היא ראתה את דמותו המזדקנת של בארון. מיד, דמעות עלו בעיניה. כששמע צעדים, בארון הסתובב וראה את נכדו המרגיז. הוא נחר בחוסר סבלנות, "בשביל מה חזרת? תסתלק!" האקט, שדמותו הגבוהה חסמה את ולריה לידו, צעד הצידה ואמר בקול עמוק, "אתה לא רוצה לראות אותי, סבא. אבל אתה תמיד רוצה לראות אותה, נכון?" כששמע זאת, בארון הפנה את ראשו שוב, פניו מלאות בהלם. "ולריה? זאת את?" "כן, מר ג'יימס... זאת אני." קולה של ולריה נחנק. בארון שמח מיד, נשען על מקלו כשהוא צעד לעברה, אך אז הוא קמט את מצחו. "איפה היית בארבע השנים האחרונות? לא הצלחתי למצוא אותך בשום מקום! ולמה התגרשת מהאקט? אני לא מבין. לא הבטחת שלא תתגרשי ממנו לא משנה מה יקרה?" האקט, שראה את התרגשותו של סבו, נותר ללא מילים. נראה היה כאילו ולריה היא הנכדה של משפחת ג'יימס, והוא זה שאומץ. "מר ג'יימס, אני מצטערת... אני... אני איכזבתי אותך," היא התנצלה בקול נמוך. בתחילה, היא הבטיחה לבארון שהיא לא תתגרש מהאקט, לא משנה מה יקרה. אולם, האקט הכניס אישה אחרת להריון. מה ולריה יכלה לעשות אם היא לא הייתה מתגרשת ממנו? לא הייתה ברירה! "ולריה, תגידי לי, הנבל הזה הכריח אותך להתגרש ממנו? את ילדה טובה, ואני מכיר את הצבעים האמיתיים של הנבל הזה. תגידי לי את האמת היום!" בארון הביט בה בציפייה, וסירב להאמין שולריה תחזור בה מדבריה. האקט צמצם את עיניו באזהרה לעבר ולריה כאילו אומר לה לדבר כראוי. ולריה אפילו לא רצתה להסתכל על האקט, אבל היא ידעה שבארון חף מפשע. היא לא רצתה שבארון ידאג לה יותר. "מר ג'יימס, התגרשנו בשלום. אני כבר לא אוהבת אותו, והוא גם לא אוהב אותי, אז התגרשנו. אף אחד לא הכריח אף אחד," היא אמרה בחיוך, בתקווה שבארון יוכל למצוא מנוחה. באופן בלתי צפוי, בארון התפרץ בזעם. "איך זה בכלל אפשרי? שכחת מה אמרת לי קודם? אמרת שתאהבי את האקט לנצח, גם אם הוא לא יאהב אותך. איך יכולת לשנות את דעתך ככה? אני לא מאמין! הנבל הזה בטח הכריח אותך להתגרש ממנו, ובטח אמר לך להגיד לי את המילים האלה, נכון?" "מר ג'יימס... זה לא נכון." "ולריה, למה את מתחילה לרמות אותי עכשיו? את בכלל לא כזאת. את בבירור אוהבת את האקט עד העצם. איך יכולת לשנות את דעתך ככה?" בארון לא הצליח לקבל את ההסבר של ולריה. הוא ידע שזה שקר. האקט לא יכל לשאת את זה יותר ובחוסר סבלנות דיבר. "סבא, למה אתה כל כך לא הגיוני? אמרתי שהתגרשנו בשלום, ולא האמנת לי. עכשיו ולריה אומרת לך בעצמה. למה אתה עדיין כל כך עקשן?" "אתה ממזר! אל תחשוב שאני לא יודע מה אתה חושב! אני אומר לך, אלא אם כן תהרוג אותי כאן ועכשיו, השחקנית הארורה הזו שריל ייטס לעולם לא תוכל להתחתן לתוך משפחת ג'יימס! אני מכיר רק בולריה ככלה של משפחת ג'יימס!" אחרי שאמר זאת, בארון טפח על ידה של ולריה ואמר, "אל תדאגי, ולריה. אני מגבה אותך. הוא לא יעז לעשות לך כלום. אני אדאג שתתחתנו מחדש במוקדם או במאוחר." ולריה שמרה על שתיקה. בארון היה אכן עקשן מאוד. ולריה לא רצתה להעמיד פנים יותר. עדיף לומר את האמת. "מר ג'יימס, האקט ואני לא יכולים להתחתן מחדש. כבר יש לו ילד עם האישה הזו, והילד בטח בן שלוש בערך עכשיו. אתה מצפה ממני להיות אמא חורגת? אני לא יכולה לעשות את זה. אני מצטערת, מר ג'יימס." היא נזכרה שהאישה שהאקט הביא טענה שהיא בהריון. אם לשפוט לפי הזמן, הילד צריך להיות בערך באותו גיל כמו אלכס. ברגע שבארון שמע את המילה "ילד", הוא הרחיב את עיניו בתדהמה. פניו של האקט הפכו מיד כהות, שפתיו הדקות היו צמודות זו לזו. "ילד? איזה ילד? איך יש ילד? איזו שחקנית ילדה את הילד הזה?" בארון הביט בהאקט בחוסר אמון מוחלט. פניו של האקט נעשו מעוותות עוד יותר, והוא הסביר, "לא, אין ילד!" "אתה ממזר! אני אשאל אותך פעם אחרונה. האם שריל ייטס ילדה את הילד שלך? איך יכולת לאפשר לאישה כזו להמשיך את השושלת של משפחת ג'יימס?" בארון כעס והצביע על האקט עם מקלו, ושאל בקול רם. האקט דיכא את הכעס בליבו והסביר שוב, "אין ילד!" "אם אתה מעז לתת לשחקנית הארורה הזו להיכנס להריון, אני לא אחוס עליך... אני... אני..." דבריו של בארון נקטעו כשלפתע איבד את שיווי משקלו ונפל ארצה. "סבא!" עיניו הכהות של האקט התמלאו בהלם כשהוא ניגש במהירות ותמך בגופו של סבו. ולריה גם הייתה המומה. דעתה נטרפה עליה. "מר ג'יימס..." חצי שעה לאחר מכן, מחוץ לחדר השינה. הרופא הפרטי יצא מחדר השינה והביט בהאקט וולריה שעמדו בחוץ. הוא אמר, "מר ג'יימס חווה זרימת דם פתאומית לראש, ולחץ הדם שלו עלה. הוא לקח את התרופה שלו, אז הוא בסדר עכשיו. תנו לו לנוח כראוי, ואל תלחיצו אותו שוב." כששמעה זאת, ולריה נאנחה לרווחה. האקט דחף את דלת חדר השינה והציץ פנימה. בארון ישן, אז הוא סגר את הדלת. האקט פנה אליה ואמר, "אני אקח אותך הביתה." ולריה לא אמרה דבר והלכה קדימה. עכשיו כשהיא נרגעה, היא נזכרה לפתע במה שסבו של האקט אמר קודם לכן... אז, בארון לא ידע על הילד בכלל? והאקט בדיוק הכחיש את קיומו של הילד. למה? "השם של השחקנית שהוזכרה על ידי בארון הוא... שריל ייטס?" ולריה מלמלה בליבה. "מי היא? האם היא האישה שהאקט הביא הביתה לפני ארבע שנים? שחקנית... האם היא סלבריטאית?" ולריה הוציאה את הטלפון שלה וחיפשה את השם שריל ייטס. עד מהרה, הופיע דף המידע של שריל. היא הרחיבה את עיניה בתדהמה. שריל ייטס לא הייתה האישה שהאקט הביא הביתה לפני ארבע שנים! לפתע, ולריה עצרה במקומה והסתובבה באיטיות כדי להתעמת עם הגבר הגבוה והנאה מאחוריה. "אז, האישה שהבאת הביתה לפני ארבע שנים לא הייתה בהריון בכלל, נכון?" לא היה ילד בכלל. הכל נעשה למען קבלת גירושין! "כדי לפנות מקום לשריל?" ולריה שאלה בליבה. פניו של האקט נותרו קרים. "כן." "כן?" ולריה חזרה בליבה, המומה לחלוטין. "למה אתה כל כך רגוע לגבי זה?" אז האקט יעדיף לבדות סיפור שהוא הכניס אישה להריון מאשר להישאר נשוי לה? רק בשביל שריל האהובה שלו, אשת חלומותיו? ובמשך כל הזמן הזה, ולריה אפילו לא ידעה מי היריבה שלה באהבה! האם האהבה שלו לשריל הייתה כל כך חזקה? חזקה מספיק כדי להשתמש באמצעים כה בזויים כדי להכריח אותה לגירושין? ולריה כמעט הפילה את בנה היקר בגלל זה! כעס התלקח בתוכה ברגע, וולריה סטרה להאקט ללא היסוס. כצפוי, האקט יירט אותה בקלות. הוא נזף, קולו היה חמור, "יצאת מדעתך?" "האקט ג'יימס! לעולם לא תדע על קיומו!" אחרי שאמרה זאת, ולריה עזבה מבלי להביט לאחור. היא ובנה לעולם לא יסלחו לאיש הזה. האקט עמד שם בשקט, בוהה בדמותה הזועמת של ולריה הולכת משם. "הקיום שלו?" הוא שאל בליבו, ותהה מי ה"הוא" שולריה הזכירה.