היא החלה להתרחק, וככל שהתרחקה, חייה החלו להתפורר ממש שם מול עיניה. היא הלכה לאט, בתקווה שקרל ימשוך אותה פתאום חזרה ויגיד לה שהכל מתיחה, אבל הוא לא עשה זאת. לקורטני לקח כמעט שעתיים להגיע הביתה, וכל מה שהיא רצתה לעשות היה ללכת ישר לחדר שלה ולבכות את נשמתה, אבל כשפתחה את הדלת, קורטני שמעה קולות מגיעים מהמטבח שלהם. היא ניגבה את הדמעות והחלה ללכת לכיוון דלת המטבח. קול הדהד מתוך המטבח שלהם. "קורטני נבחרה להיות אחת ממשרתות השטן!" עיניה של קורטני נפקחו מיד בתדהמה והיא שכחה מיד מכל מערכת היחסים השבורה שלה. היא מיהרה לדלת כשהלב שלה דופק בחוזקה. היא לא יכלה לשמוע לא נכון, נכון? היא? אחת המשרתות הנבחרות של השטן? היא נכנסה למטבח שלהם וראתה את אבא שלה, אמא שלה ואוון. כולם ישבו סביב שולחן האוכל שלהם. אוון היה המנכ"ל של חברה מצליחה אחרת. הוא היה איש חסר רחמים שהיה עושה הכל כדי להשיג את מה שהוא רוצה. "על מה אתה מדבר?" שאל אביה של קורטני את אוון. אביה ואמה של קורטני הרימו מבט כשקורטני נכנסה למטבח, אבל אוון לא. "שמעת אותי נכון, טום, אבל אני אגיד את זה שוב. הבת שלך קורטני נבחרה להיות אחת ממשרתות השטן." ליבה של קורטני צנח ברגע ששמעה את המשפט הזה שוב. ליבה החליף מקום עם הכבד שלה, ופיה נפער באימה מוחלטת. אמה רצה אליה וניסתה להעמיד אותה בחזרה על רגליה. הפרידה של קרל מקורטני כבר לא הייתה חדשות כל כך רעות עבור קורטני. למעשה, זה היה חדשות טובות מאוד בהשוואה למה שקורטני שמעה זה עתה. היא!? אחת ממשרתות השטן הנבחרות!? פיה של קורטני נפער עוד יותר. היא הפכה חיוורת כמו רוח רפאים. היא הביטה באוון, שאפילו לא העיף בה מבט אחד מאז שנכנסה למטבח. אם אוון היה חסר רחמים, השטן היה חסר רחמים עוד יותר. אם אוון היה מפלצת, אז השטן היה השד. אם אוון היה סיוט, אז השטן היה היוצר של הסיוט. במילים אחרות, מה שאוון היה, השטן היה גרוע פי אלף. אומרים שהשטן הוא המוות עצמו, כי לפי מה שקורטני שמעה, אף אחד מהאנשים שראו את השטן אחרי שהוא סגר את שער הטירה לא יצא בחיים. קורטני שאפה אוויר. היא רצתה להתעורר מהסיוט המפחיד הזה. "קורטני." אמה קראה. "נו, קומי." קורטני הביטה באמה. שפתיה רעדו. "אמא, מה הוא אומר?" אמה של קורטני נאנחה. היא הביטה בבתה ברחמים. "קומי קודם." קורטני קמה לאט על רגליה. היא עדיין נשמה בכבדות מההלם. "מה קורה כאן?" שאל אביה של קורטני, מבולבל. אוון נאנח ברוגז. "השער שלו נפתח ואנחנו צריכים לרצות אותו לפני שהוא יהרוג את כולנו." קורטני התנודדה על רגליה. "מה!?" ליבה של קורטני דפק פי אלף יותר מהר מאשר בפעם הראשונה ששמעה את החדשות המזעזעות האלה. היא ניסתה לדמיין איך השטן ייראה במציאות, וכל התמונות שהעלתה היו כל כך מפחידות שהיא נאלצה להפסיק לדמיין את פניו. היא נשמה פנימה והחוצה. "אם לשלוח את הבנות שלנו לשם לא יהרוג אותנו, מה כן?" שאל אביה של קורטני. "תנסה להבין אותי, טום. השטן נקמני יותר מתמיד. אם לא נעשה את זה, הוא עלול לרדת ולהרוס כל אחד ואחת מאיתנו." "תפסיק לערב אותי במה שקרה לפני חמש עשרה שנה. לא הייתי מעורב בזה." "זה לא משנה אם היית מעורב במה שקרה לפני חמש עשרה שנה או לא, כי ברגע שהוא יוצא מהשער הזה, הוא יהרוס אותי, אותך ואת כל השאר בלי לשאול אותנו שום שאלה." לפי מה שקורטני שמעה במהלך השנים, משפחתו של השטן הייתה המשפחה החזקה ביותר במדינה; לא משנה מי אתה, בין אם זה הנשיא או המושל, אתה חייב לבקש את רשותם לפני שאתה יכול לעשות משהו. השטן הרעיל את כל משפחתו, והוריו, אחיו וקרובי משפחתו האחרים של השטן מתו כתוצאה מכך. לאחר התקרית, השטן גם הרג את כל האנשים שעבדו עבור הוריו וסגר בכעס את שער הטירה, וחסם את כולם מבחוץ. אוון ושאר המנכ"לים והאנשים המשפיעים פחדו שהשטן ירדוף גם אותם, אבל הם נרגעו כששמעו את החדשות שהוא סגר את שער הטירה. "למה שלא נשכור כמה בנות? אני לא תומך בזה שנשלח את הבנות שלנו אליו." "הבנות שלנו הן היחידות שיכולות להציל אותנו במצב הזה." קורטני נאנחה בכבדות והתכוננה. היא הלכה לשולחן האוכל שלהם והסתכלה על אוון. היא לא הייתה מוכנה להישלח לבית של איזה רוצח כדי להפוך למשרתת שלו. היא לא הייתה מוכנה למות עדיין. "אני לא הולכת." אוון הביט בה לראשונה באותו יום. עיניו היו קרות וכועסות. "אני לא מבקש את רשותך, וגם לא את של אבא שלך. להיות כאן זה רק עניין פורמלי." הוא קם על רגליו, מתנשא מעל כולם בחדר. "אני מצפה לה למרגלות ההר עד מחר בבוקר." קורטני התמוטטה. היא הביטה באביה לעזרה. אביה הביט למטה בעצב ואז נאנח. צעדיו של אוון דעכו. דמעותיה של קורטני זלגו על לחייה החיוורות. אמה הביטה באביה. היא הייתה עצובה גם כן לגבי מה שקרה, אבל היא ידעה שלבעלה באמת אין מה לעשות כי אוון היה חזק ועשיר ממנו פי עשרה, אבל היא עדיין ניסתה לדבר עם בעלה. "טום..." "אין שום דבר שאני יכול לעשות בקשר לזה." אמר אביה של קורטני, וקטע את אמה. "תתכונני לעזוב מוקדם ככל האפשר מחר בבוקר." אביה קם על רגליו. קורטני קראה אחריו, בוכה. "אבא... בבקשה... אני לא רוצה ללכת... הוא יהרוג אותי..."