הבנות עמדו מול הטירה הענקית, חצובה באבן, עם ארבעה מגדלים עגולים, אחד בכל צד של הבית, ושני המגדלים הנותרים עמדו באמצע, מופרדים על ידי דלת ענקית. הבנות כולן נשמו בכבדות, לכל אחת מהן מחשבות שונות בראש. חלק מהבנות היו שם כדי לעשות כפי שנאמר להן ולצאת מהטירה בשלום ובחיים, בעוד שאחרות היו שם כדי לפתות את השטן ולהפוך לגבירת הטירה. הסוג האחרון של הבנות היו אלה שנשלחו לשם כדי להרוג את השטן. הבנות המסוימות האלה, במיוחד, התאמנו למשימה הספציפית הזו עוד כשהיו בחיתולים. אוון חשד שמשהו כזה עלול לקרות בעתיד ובחר כמה בנות מאז שהיו צעירות והתחיל לאמן אותן ליום כזה. הדלת הענקית נפתחה בחריקה ונמר גדול יצא מהבית. הבנות כולן צרחו באימה כשהנמר התקרב אליהן. חלק מהבנות הפילו את התיקים שלהן ועפו לכיוונים שונים, אבל כמה בנות אחרות, כמו קורטני, איימי ולוסי, נשארו תקועות במקומן בלי למצמץ. כולן נשארו תקועות מסיבות שונות, חלקן כי היו אמיצות, ואחרות כי האמינו שהנמר יתקוף קודם את הבורחות. הנמר עצר מול לוסי. בחורה נועזת מאוד עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות בהירות. היא הייתה בין הבנות שאוון אימן במשך שנים, והיא לא פחדה מדברים כמו נמרים. היא יכלה להרוג נמר במכה אחת בלבד. הנמר הסתובב והתחיל לחזור לתוך הטירה. לוסי נופפה בידה באוויר כשהחלה לעקוב אחרי הנמר פנימה. קורטני שחררה את האוויר שהחזיקה במשך כמעט דקה. היא נשכה את שפתיה בכעס, והאשימה את עצמה ששכחה מהנמר של השטן בשם מיגינס. אמרו שהנמר אכזרי ורצחני כמו הבעלים שלו, וגם היו שמועות שהוא ניזון רק מבני אדם. הבנות שברחו חזרו עד מהרה, אספו את התיקים שלהן ועקבו אחרי הנמר לתוך הטירה. הטירה הייתה חשוכה וקרה, והקולות היחידים שהן יכלו לשמוע היו צעדי הרגליים שלהן. קורטני תהתה אם יש דרך שהיא תוכל להתגנב החוצה מהשער בלי שישימו לב. היא הייתה מפוחדת מדי מהמציאות שנראתה יותר כמו סיוט. הן עלו במדרגות, ובקרוב הן היו בקומה אחרת מוארת באור. עדיין עוקבות אחרי הנמר, הן צעדו במסדרון הארוך. לאחר הליכה של יותר משתי דקות, הנמר עצר מול דלת, והבנות עשו בדיוק את אותו הדבר. "בואו." קול קודר, קר ומשועמם מאוד אמר בתוך החדר. הבנות רעדו על רגליהן כשהקור של הקול פגע בהן, ואישר את העובדה שהן כבר לא בבית הוריהן, ולא בבית הספר היקר שלהן, אלא בזה של השטן. מיגינס התנגש בדלת, והדלת נפתחה. מיגינס נכנס לחדר, ואחריו לוסי. הבנות האחרות היססו מדי להיכנס. הן תהו איך ייראה השטן האכזרי אם הקול שלו יכול להיות כל כך קר, אבל אחרי שכמעט עמדו במסדרון במשך דקה ולא שמעו צרחה מחרידה מלוסי, הן התחילו להיכנס לחדר. קורטני הייתה הבחורה האחרונה שנכנסה לחדר. היא החזיקה את התיק שלה חזק ככל שיכלה וניסתה לווסת את נשימתה כשנכנסה. היא הביטה סביב בחדר, ומבטה נמשך אל השטן. קורטני הסיטה את מבטה במהירות. "כולכן תשהו באגף המזרחי של הטירה." השטן אמר בקול משועמם קר כקרחון מלא רק בבוז. "אני שוהה באגף המערבי של הטירה, ואף אחת מכן לא מורשית לדרוך שם אלא אם כן אומר אחרת." הבנות כולן הקשיבו להוראות השטן. אף אחת מהן לא זזה. "היחידה מכן שתורשה לדרוך באגף המערבי תהיה האדם שאני אבחר באופן אישי כמשרתת האישית שלי." קורטני הטתה את ראשה לכיוון השטן. היא הביטה למטה במשך כמה שניות, מפחדת שהיא עלולה להרגיז את השטן ולהיהרג. כשעיניה נחתו עליו, פיה נפער בתדהמה. מה שהיא ציפתה לראות לא היה מה שהיא ראתה זה עתה. היא ציפתה שהשטן יהיה מלוכלך ומכוער, אבל ההיפך היה המקרה. השטן לא היה המפלצת המרוטה והשמנה שהיא דמיינה אותו, אלא גבר עם גזרה דקה, עור חיוור במיוחד ובגדים שחורים לחלוטין שכמעט השתלבו בצבע הקיר שמאחוריו. מיגינס ישב לצידו, זורק מבטים קרים לעבר הבנות וליקק את שפתיו מדי פעם. השטן ישב במרכז החדר. היה לו פנים ארוכות, אף ישר מחודד וקו לסת צר מאוד. שיערו היה שחור משחור, וזה גרם לפניו החיוורות לבלוט עוד יותר. לפתע, השטן הפסיק לדבר והטה את ראשו לכיוון קורטני. רגליה של קורטני רעדו מפחד וליבה החליף מקומות עם הכבד שלה כשעיניו הכחולות עם מבט אפור, מספיק כדי להקפיא אפילו את הלבבות החמים ביותר, התחברו לשלה. קורטני ניסתה להתחנן לרחמים כשהשטן הכניס במהירות את ידו לכיסו, אבל זה כבר היה מאוחר מדי. הוא תפס אותה על חם בוהה ומעריכה את פניו והיא עמדה למות על כך. היא קפאה במקום כשראתה אותו מרים את ידו באוויר וזורק עליה משהו. קורטני עצמה את עיניה וחיכתה לכאב שבא מיד לאחר מכן. היא נשכה את שפתיה התחתונה כשפגיון פגע בה בזרועה. הבנות החלו לרוץ לכל הכיוונים כשראו מה קורה. קורטני שמעה חבטה מאחוריה ופקחה לאט את עיניה. היא הביטה לכיוון בו השטן ישב קודם לכן והוא היה ריק, כמו גם מיגינס בכל מקום בחדר. קורטני הייתה הבחורה האחרונה שעמדה בחדר.