כמה שעות לאחר מכן, קורטני ואמה היו עסוקות באריזת כמה דברים שהיא תצטרך במהלך שהותה בטירה. "אל תדאגי. הכל יהיה בסדר." אמרה לה אמה. היה זה בעיצומו של הלילה. מדי פעם, קורטני פלטה אנחות עמוקות במיוחד. מעולם בחייה היא לא חשבה שיום אחד היא תארוז את חפציה עם אמה כדי ללכת ולשהות בטירתו של השטן, עליו שמעה סיפורים מפחידים במיוחד מאז שהייתה ילדה קטנה. זה הרגיש לה כמו משימת התאבדות, אבל מה יש לאביה לומר כשאוון ידבר? "אני חושבת שאת צריכה לספר לקארל. הוא ידאג לך אם הוא לא יוכל ליצור איתך קשר." אמרה אמה. קורטני עצרה לכמה שניות לפני שהמשיכה במה שעשתה. אמה ראתה את השינויים בה וניגשה אליה. "מה קרה? קרה משהו ביניכם?" קורטני נאנחה אך לא אמרה דבר. "זה רציני?" קורטני פרצה בבכי. היא לא יכלה להתאפק יותר. "הוא נפרד ממני." הבגדים שאמה של קורטני החזיקה נפלו מידה בלי משים, ולסתה נשמטה. היא לא ציפתה לזה. קורטני וקארל היו קנאת כולם בבית הספר שלהם. כולם התלהבו מחיי האהבה שלהם ואמה של קורטני חשבה שהמקרה שלהם יהיה שונה ממקרים של זוגות צעירים אחרים, אבל היא טעתה. היא חיבקה את בתה בחוזקה. "אני כל כך מצטערת." קורטני בכתה יותר. "הלוואי שהיום הזה לא היה מגיע." "שש... אל תגידי את זה. אל תגידי את זה." "אני רצינית אמא." "אני יודעת שאת שבורת לב עכשיו, אבל..." "היום הזה אמור להיות יום שמח בשבילי." אמה של קורטני נאנחה. "לפעמים דברים כאלה קורים מסיבה כלשהי." קורטני נאנחה. "לפני שתשימי לב, את תהיי בחזרה בבית." "אני מקווה שגם אני." ≈ קורטני חיבקה את אמה שוב לפני שהחליקה לתוך מכוניתו של אביה. היא תהתה אם היום הזה יהיה היום האחרון שבו היא תראה את הוריה. דמעה זלגה על לחייה. "אל תבכי, קורטני. אני מבטיח להוציא אותך משם לפני שתשימי לב." קורטני לא אמרה מילה. היא לא באמת האמינה למילותיו של אביה. היא ידעה שהיחיד שיכול להוציא אותה משם הוא אוון, המוח מאחורי כל מה שקורה עכשיו. קורטני תהתה איזה מין אדם מפחיד השטן הזה שהוא הרג את כל משפחתו לפני חמש עשרה שנה. היא הטתה את ראשה לכיוון אביה. כל תשומת הלב של אביה הייתה על הכביש. "אבא." היא קראה "האם פגשת פעם את השטן?" אביה הנהן. קורטני התיישבה זקוף במושבה. לה, כמו לבנות האחרות, לא היה מושג איך השטן נראה, והיא הייתה סקרנית כי הוא בקרוב יהפוך לאדון שלה בעוד כמה שעות. "איך הוא נראה?" "הוא היה מאוד גבוה." "כמוך?" "יותר ממני." "כמו אוון?" "קצת יותר גבוה מאוון, אני מניח." קורטני הנהנה בראשה, אבל היא עדיין הייתה סקרנית לדעת יותר. "הוא היה נחמד אז?" "הוא תמיד היה קר, כועס ומגורה, אז כולם בדרך כלל שמרו ממנו מרחק. אז, הוא לא היה סתם ילד רגיל. הוא נראה יותר כמו טורף מאשר בן אדם." קורטני נאנחה. "וזה סוג האדם שאתה שולח אותי לשרת." "אני מצטער, קורטני. זה מעבר לכוח שלי. אוון יהרוג אותך לפני השטן אם לא אשלח אותך עם הבנות האחרות." קורטני בלעה את רוקה בעצבנות. היא ידעה שאביה לא משקר לגבי כמה אוון יכול להיות אכזרי לפעמים. בזמן שגדלה, היא שמעה הרבה סיפורים על האכזריות של אוון, וזו הסיבה שכולם פחדו ממנו. אביה של קורטני בקרוב עצר כמו כמה מכוניות אחרות למרגלות ההר. קורטני ואביה התחבקו. "אני אתגעגע אלייך. נצפה לך בבית." "גם אני אתגעגע אליך. דרישת שלום לאמא ולחתול שלי." אביה חייך, טפח על גבה ושחרר אותה. קורטני צפתה כשאביה החליק חזרה לתוך מכוניתו ונסע משם כמו האבות האחרים, והשאיר את חייהן של בנותיהם בידיו של מפלצת צמאת דם. קורטני הביטה סביבה וראתה את אוון מדבר עם כמה בנות. הוא היה האב היחיד שעדיין לא עזב. הוא היה בדיון רציני מאוד עם הבנות, וקורטני תהתה מה יכול להיות כל כך רציני במה שהם דיברו עליו שהם לא יכלו לדון בבית. אוון המשיך לדבר עם הבנות, והן הנהנו. קורטני הסיטה את עיניה מהבנות ומאוון והסתכלה על הבנות האחרות שעמדו במספרים אחד, שתיים ושלוש. רוב הבנות נראו מבוהלות. כמובן, מי לא יהיה כשנאמר להם שהם עומדים להתחיל לשרת רוצח מפחיד שיכול להרוג אותך רק עם עיניו הקרות? בנות הסתובבו, מנסות להציג את עצמן לאחרות. לפתע, קורטני הרגישה נגיעה על כתפה. היא סובבה בפתאומיות את ראשה לכיוון הצליל וראתה בחורה שהייתה באותו גובה כמוה. הילדה חייכה אליה והושיטה את ידה ללחיצת יד. "אני איימי מתאגיד אש. את?" קורטני לקחה את ידה. "אני קורטני מתאגיד מונשיין." איימי גלגלה את פניה במטרד כששמעה זאת והתרחקה תוך כדי ניגוב היד שקורטני לחצה על שמלתה. קורטני אפילו לא חשבה פעמיים על מעשיה של איימי. זה לא כאילו היא הייתה כאן כדי להתיידד מלכתחילה. היא התחילה להסתכל על הבנות שוב. כולן נראו יפות בבגדים שהן לבשו. השיער שלהן המשיך להתנפנף באוויר. ריח העלים הטריים מילא את נחיריה של קורטני. "כולם, תקשיבו." אמר אוון. הוא עמד מולם. כולם מיד השתתקו. "אני בטוח שכולם כאן מבינים למה אתן כאן. אתן צריכות לשרת את בעל הבית שמולכן בצייתנות. אף אחת מכן לא צריכה לסרב לו. הדרך היחידה שאני יכול להבטיח את ביטחונכן היא אם תעשו כפי שנאמר לכן. אתן חייבות לשרת אותו במילים ובמעשים. מבינות?" "כן אדוני." הבנות הדהדו. "הגיע הזמן שתכנסו." הילדה נאנחה כשהשער של הטירה שהיה סגור במשך חמש עשרה שנה נפתח בעוצמה. כל הבנות נכנסו, והשער בקרוב נסגר. אוון נכנס לתוך מכוניתו ונסע משם עם חיוך ערמומי על פניו.