לעולם לא תראי את התינוק שלך שוב. האיום של אמו של ג'וזף הותיר אותי חלולה ושכולה. הרגשתי שאני חייבת לחלום, כי דבר כל כך נורא לא יכול לקרות במציאות. אבל כשצבתתי את עור זרועי, עדיין ישבתי בחדר האוכל הזה עם ג'וזף והוריו, והיא עדיין בהתה בי כאילו הייתי משהו גרוע מלכלוך. מילותיי רעדו, קולי נשבר, אבל הצלחתי, "אני חושבת שאני צריכה ללכת." "אני חושבת שזה יהיה הכי טוב," אמרה אמו. "עכשיו, חכה דקה," התחיל ג'וזף