אשר כשנתקלתי בסינתיה מעולפת על ספסל בפארק, האינסטינקט הראשוני שלי היה פאניקה. היא נפצעה? מה לא בסדר? אבל הדופק שלה פעם בחוזקה כשבדקתי, והנשימה שלה הייתה עמוקה ויציבה. לא, היא לא נפצעה. היא נרדמה. כאן, בחוץ, בגלוי, איפה שכל אחד יכול להיתקל בה. ניצתה בי תחושת בעלות. היא הייתה חשופה מדי כאן. בוטחת מדי, פגיעה מדי. אחרים יכלו לראות ולקחת את מה שלא שלהם. בדיוק כמו שג'וזף עשה. ניגשתי אליה, נגעתי בלחי שלה