"מי זאת לילית?" פתחתי את הפה. סגרתי אותו. פתחתי שוב. סגרתי אותו. האם הרגע הזכרתי את לילית לאשר? שיחזרתי את השיחה בראשי. אוי לא. עשיתי את זה. התשישות הזאת בטח השפיעה עלי יותר ממה שחשבתי. נהייתי פזיזה מדי. סמכתי על אשר אז הנחתי למגננות שלי. "אה," אמרתי ברהיטות. ניסיתי שוב, "לילית היא..." האם יהיה כל כך נורא לספר את האמת? לילית עצמה נשארה שקטה באופן מוזר בעניין. אז ניסיתי לשאול אותה ישירות, דיברתי במ