"סינתיה, אני..." נשענתי קדימה, ידיים לוחצות על קצה המזרן שלו. הייתי עושה הכל כדי לשמוע מה הוא עומד להגיד, מלבד לזחול למיטה שלו. כי זה בהחלט נראה כאילו הוא עומד לחשוף איך הוא באמת מרגיש כלפיי. עיניים עצומות, הוא פתח את שפתיו, כאילו כדי לדבר. ובמקום זאת נחר. אכזבה ירתה דרכי, ונפלתי בחזרה לכיסא שלי. לא, לא הייתי צריכה להתאכזב. אם הוא לא היה מסומם, הוא לא היה אומר אף אחד מהדברים האלה. לא הייתי צריכה ל