אחרי שמצאתי את השחרור שלי מתחככת על ברכיו של אשר, החלטתי שלעולם לא אוכל להתמודד איתו שוב כל עוד אני חיה. זה יהיה קיום קשה, לעולם לא לעזוב את ארבעת הקירות הבטוחים האלה של חדר המעונות שלי, אבל לא הייתה לי ברירה אחרת. לראות אותו שוב... רק המבוכה תהרוג אותי. וכך גם התאווה המשתוללת שעדיין זורמת דרכי, במחשבה עליו ועל ידיו ועל פיו. הוא בקושי נגע בי והרגשתי הרוסה לגברים אחרים. איך זה ירגיש כשהוא יהיה צמוד