צמצמתי את עיניי לעבר יוסף מעל ראשה של סינתיה, מאתגר אותו לפעול נגדי. הזאב שלי גירד מתחת לעורי, מוכן לפעולה. נגן על סינתיה ועל גורה מכל איום. אפילו מיוסף. לא, במיוחד מיוסף. יוסף לא זז, מלבד עיניו, שנעו בין סינתיה לביני בהבנה שהחלה לנצנץ. החזקתי את סינתיה חזק בזרועותיי, שם תהיה בטוחה לנצח. יוסף ספג את המראה הזה. "אז ככה זה," הוא אמר. לא הייתי צריך לשאול אותו למה הוא מתכוון. הפעולות שלי, התנוחה שלי -