אשר "אשר!" סינתיה הלכה בעקבותיי כצל כשיצאתי מהמעונות והתחלתי את מסעי ברחבי הקמפוס. היא רצה קלות כדי לעמוד בקצב המהיר שלי. היא לא תוותר, נכון? באנחה, האטתי כדי שתוכל ללכת כרגיל לצדי. הדבר האחרון שהייתי צריך היה שהיא תתאמץ יתר על המידה בגללי. כפי שהבטיחה, ברגע שהיא תפסה את נשימתה, היא התחילה להשתמש בה. נראה שהיא נחושה בדעתה לשכנע אותי שהיא מסוגלת לטפל בעצמה ובתינוק שלה. "אתה לא מבין כמה קשה עבדתי כד