בדיוק שש שנים אחרי שאוולין עזבה את אביה ועזבה את המדינה בבוקר חתונתה, היא חזרה עם סמנתה, בתה בת החמש, ומאיה, המטפלת הנאמנה שלהן מזה שנים. לפני שש שנים, היא לא רק עזבה את ביתה, היא עזבה את המדינה, ועכשיו, היא חזרה. לא בגלל שהיה לה רצון להתעמת עם עברה או להתמודד עם אביה, אלא בגלל שהיא רצתה לחזור לארץ הולדתה עם הילדה הקטנה שלה. תמונות משש השנים האחרונות הבהבו לנגד עיניה - ההונאה של מייקל, הבגידה של סנדרה, העזיבה הפתאומית, הבדידות בארץ זרה וההיריון הלא צפוי. ניצוץ של כעס חלף בה כשחשבה על האולטימטום של אביה כלפיה באותו בוקר לפני שש שנים - נישואין למייקל או ניתוק. "הוא היה צריך להתמודד עם זה טוב יותר," היא מלמלה מתחת לשפתיה כפי שתמיד עשתה בכל פעם שהיא שיחזרה את האירוע בראשה. זה עדיין כאב והכעיס אותה בכל פעם שהיא נזכרה איך אביה הגיב כשהוא היה צריך פשוט לנסות לגרום לה להיפתח לגבי הסיבה שבגללה ביטלה את החתונה. כל זה לא משנה עכשיו. כל מה שחשוב זו הילדה הקטנה שלה. סמנתה היא עכשיו השמחה של חייה, והחלק הכי טוב בחייה הוא להיות אמא של סמנתה. בהסתכלות למטה על סמנתה שישנה עמוק והתכרבלה לצידה, חיוך קורן האיר את פניה של אוולין. "חבילת השמחה שלי," היא לחשה, קולה סדוק מרגש כשהיא התכופפה ונישקה את מצחה של סמנתה. סמנתה, שחשה את שפתיה של אמה, פקחה את עיניה מתוך שינה והחזירה חיוך לפני שנרדמה שוב. בהתבוננות לתוך עיניה הכחולות של סמנתה שלדעתה סמנתה ירשה מאביה, זיכרון הלילה חסר הדאגות שלה עם הזר עלה. היא דחפה את הזיכרון הצידה, לא רצתה לחשוב על זה או על הזר שנתן לה את הסקס הכי טוב בחייה, ואת המתנה הכי טובה בחייה - סמנתה. היא לא רצתה לחשוב על איך היא שכבה עם זר שאת שמו היא לא ידעה, ואת פניו היא לא זכרה, בניסיון נואש להקהות את כאב הבגידה. לא משנה כמה גדול הסקס היה, או העובדה שלפעמים היא חשבה על איך זר מוחלט הצליח לגרום לה להרגיש כל כך טוב, היא לא רצתה להתעכב על זה. במיוחד לא כשהיא אפילו לא בטוחה שהיא תוכל לזהות את הזר אם אי פעם תצטלב דרכה איתו שוב. כשהמונית הסיעה אותן למלון שהוזמן להן, סמנתה פטפטה בלי סוף כשצפתה מהחלון ושואלת שאלות שמאיה ענתה בשמחה, בעוד שאוולין הייתה שקועה במחשבותיה. קולו של נהג המונית העיר אותה מחלומותיה. "הגענו גברתי," הוא הכריז, ועצר מול מלון סטונ'ס פאלאס המפואר. אוולין הודתה לו, מגששת קלות כששילמה את הנסיעה בזמן שהמלוות שלה יצאו מהמונית. ברגע שאוולין הסתובבה כדי להיכנס למלון, היא עצרה כשלפתע עלה בדעתה שהיא עומדת מול אותו מלון שבו בילתה את הלילה עם אותו זר לפני שש שנים. כאשר סטונ'ס פאלאס הומלץ לה כמלון ידידותי לילדים, היא לא חשבה על זה הרבה לפני שביצעה הזמנות כאן. האם זה היה צירוף מקרים שזה היה המקום הראשון שהיא שהתה בו אחרי שש שנים? אותו מקום בדיוק שבו בילתה את הלילה האחרון שלה כאן, ושם בתה נולדה? קשר של התרגשות עצבנית התהדק בבטנה של אוולין. זה היה צירוף מקרים מוזר, רגע של מעגל סגור שהטריד וגם הלהיב אותה. זיכרונות, מתוקים-מרירים הבהבו בקצוות תודעתה, אבל היא דחפה אותם במהירות והיא נשמה נשימה עמוקה כדי להרגיע את עצמה. כשאוולין וצוותה הקטן נכנסו ללובי המלון, דמות במדים התממשה, מסלקת את המזוודות שלהן בקלות מיומנת. "ברוכים הבאים לסטונ'ס פאלאס, גברתי. תני לי לעזור עם התיקים שלך," הוא הציע, כבר מרים את המזוודות. אוולין הנהנה, ממלמלת את תודתה לפני שפנתה למאיה, "שתיכן יכולות לשבת שם בזמן שאני עושה צ'ק אין," אוולין הורתה למאיה. הלובי רחש פעילות. נברשות קריסטל נצצו מעל הראש, מטילות זוהר רך על כורסאות קטיפה ומסגרות תמונות מוזהבות. כשאוחזת בידה של סמנתה שעיניה היו פעורות בתמיהה, מאיה הובילה אותה לספה מקטיפה שבה שתיהן התיישבו, בעוד שאוולין ניגשה לדלפק הקבלה. "ערב טוב. יש לי הזמנה על שם אוולין קווין." פקידת הקבלה, אישה צעירה עם חיוך חם, החלה להקליד במחשב שלה. "ברוכה הבאה, גברת קווין. רק רגע בזמן שאני מושכת את ההזמנה שלך." בינתיים, מאיה וסמנתה התיישבו על ספת אהבה מפוארת בלובי. מאיה ישבה עם הבעה שלווה, צופה בסמנתה כשהיא הביטה סביב, עיניה הכחולות והרחבות קולטות את יופיו של המלון. ממולן, דמות כפופה מעל טלפון תפסה את עינה של סמנתה. סקרנות משכה אותה, והיא התקרבה לקצה הספה, מבטה נעוץ בגבר. כאילו חש במבטה, הוא הרים את ראשו. חיוך, חם ואמיתי, קימט את קצוות עיניו כשראה את הילדה הקטנה בוהה בו ישירות, עיניה נוצצות בסקרנות. "שלום, קטנה!" דרק בירך בחיוך ידידותי כשהסתכל על הילדה הקטנה והיפה שלפניו. "אדוני, להחזיק את הטלפון הזה כל כך קרוב לפנים שלך זה רע לעיניים שלך!" היא הכריזה, קולה צלול וצורם כשהיא מצביעה על הטלפון שלו. "סמי!" מאיה נזפה, אבל דרק צחקק, צליל אמיתי שרעם בנעימות כשהוריד את הטלפון שלו, ופניה של סמנתה אורו בתגובה. "זה נכון?" הוא שאל, שעשוע רוקד בעיניו. "מי אמר לך את זה, קטנה?" "אמא שלי," סמנתה ענתה ברצינות של ילד המעביר חוכמה. מבטו של דרק עבר למאיה, שצפתה כעת באינטראקציה בשעשוע קל. הוא הניח שהיא אמא של סמנתה והציע לה הנהון מנומס. ואז הוא חזר לסמנתה. "ובכן, אמא שלך חכמה מאוד. תודה לך שאת שומרת עליי, סמי." "איך ידעת את השם שלי?" סמנתה שאלה, עיניה פעורות בתמיהה, ודרק חייך. "ציפור קטנה סיפרה לי," הוא אמר, למרות שזה עתה שמע את מאיה מתייחסת אליה כאל סמי, "אני יכול לקרוא לך סם?" סמנתה הנהנה בהתלהבות. "מה השם שלך?" "השם שלי הוא רק. את מתארחת במלון, סם?" סמנתה, תמיד להוטה לשתף, הנהנה בהתלהבות. "כן! יהיה לנו חדר ממש נחמד," היא אמרה, התרגשותה גואה. דרק חייך. "זה נשמע נפלא. כדאי לכם לנסות את גן השעשועים של המלון. זה מאוד כיף." עיניה של סמנתה התרחבו. "גן שעשועים?" דרק צחקק. "בדיוק! מגלשות, נדנדות, ג'ונגל שלם - זה גן עדן לילדים." ההתרגשות של סמנתה הייתה מוחשית כשהיא פנתה להסתכל על מאיה. "אנחנו יכולות ללכת?" היא התחננה, קופצת במושבה. "אם תהיי ילדה טובה, נוכל ללכת מחר," מאיה הבטיחה. "אני מבטיחה להיות טובה," סמנתה אמרה, ודרק חייך. סמנתה פנתה אליו בחזרה, "יש לנו את אותו צבע עיניים," היא אמרה לו, ודרק הנהנה. "זה נכון. אולי זה סימן שאנחנו צריכים להיות חברים," הוא אמר, והיא הנידה בראשה. "אני לא אמורה להיות חברה של זרים," היא אמרה, הבעתה תמימה. "אני לא בדיוק זר יותר מאז שאת יודעת את השם שלי ואנחנו הולכים להיות שכנים לכמה ימים מאז ששנינו גרים כאן," הוא הסביר. "אתה גר כאן גם? החדר שלך יהיה נחמד כמו שלנו?" היא שאלה, ודרק צחק צחוק עמוק ולבבי. "כן, אני כן. אני גר כאן כבר שנים. והחדר שלי הוא הכי נחמד במלון," הוא אמר ופיה יצר 'או' קטן של הפתעה. "אין לך אמא ובית?" "יש לי אמא ובית. המלון הזה הוא גם הבית שלי כי אני הבעלים שלו." עיניה של סמנתה גדלו עוד יותר, והיא עמדה לשאול שאלה נוספת כשמאיה, שהקשיבה לחילופי הדברים בחיוך חששני, החליפה מבט עם אוולין, שזה עתה סיימה לבצע צ'ק אין וסימנה לה לבוא. "הגיע הזמן ללכת, סמי," מאיה אמרה כשהיא קמה, "עכשיו תודה לאדון רק על זמנו," מאיה אמרה כשהיא אחזה בידה של סמנתה. "תודה לך, אדון רק," סמנתה אמרה בנימוס. דרק חייך אליה. "תיהני בגן השעשועים לפני שאת עוזבת," הוא אמר, ומאיה הנהנה לו בנימוס לפני שהלכה עם סמנתה. דרק נשען לאחור בכיסאו, זעף מהורהר החליף את חיוכו הקודם. למרות שהוא היה אוהב ילדים, הילדה הקטנה, סם, עם עיניה הבהירות וההצהרות השתלטניות שלה, עוררה משהו לא צפוי בתוכו. חמימות, רוך שהוא לא יכול היה להסביר, ומסיבה כלשהי, הוא רצה לראות אותה שוב. דרק הניד בראשו, מבטל את התחושה המוזרה כשהחזיר את תשומת לבו לטלפון שלו. הפעם, הוא הקפיד לא לקרב את הטלפון יותר מדי לפנים שלו.