כשדרק התעורר, הוא התהפך ושלח יד באופן אינסטינקטיבי, אך ידו פגשה רק סדינים קרירים. מתוך טשטוש, הוא פקח את עיניו, ממצמץ מול אור השמש. כשראה שהצד השני של המיטה ריק, הוא התיישב, שרידי השינה עדיין נאחזים בו, והביט סביב לחדר השקט. הוא הציץ בשעון על שידת הלילה - השעה הייתה שמונה בבוקר. הוא קימט את מצחו והעביר יד בשיערו המבולגן. הוא הוריד את רגליו מצד המיטה, הניח את כפות רגליו על השטיח המפואר. הוא קם, התמתח, ועשה סיבוב איטי בסוויטה. הבגדים שלה נעלמו, הוא שם לב. השריד היחיד שלה היה הניחוח העדין שעדיין ריחף באוויר. הריח שלה נשאר בחדר, תזכורת חלושה ומפתה לנוכחותה. הוא זכר את הלילה בבירור: האינטנסיביות, התשוקה, האופן שבו הנוכחות שלה הציתה משהו בתוכו. אבל עכשיו, היא נעלמה. תסכול כרסם בו. הוא בדיוק חזר לארץ יום קודם לכן, והג'ט לג היכה בו בעוצמה. הוא ישן שינה עמוקה יותר ממה שישן במשך שבועות, ובשינה העמוקה שלו, הוא לא שמע אותה עוזבת. דרק תפס את הטלפון שלו משידת הלילה וחייג לנהג שלו. הוא צלצל פעמיים לפני שהקול המוכר ענה. "בוקר טוב, מר סטון." "הגברת מאתמול, האם המכונית שלה עדיין חונה בחוץ?" שאל דרק, מבלי להתאמץ בנימוסים. "לא, אדוני," ענה הנהג. "לא ראיתי את המכונית כשהגעתי לכאן לפני שעה." הוא קילל בשקט, הודה לנהג לפני שניתק. הוא פסק בחדר, מחשבותיו רצות. לא הייתה לו דרך למצוא אותה, שום מושג לגבי מי היא או לאן היא הלכה. ההבנה רק הוסיפה לתסכול שלו. הוא נשם נשימה עמוקה, ואילץ את עצמו להירגע. לא היה שום דבר שהוא יכול היה לעשות בקשר לזה עכשיו מלבד לקוות שבאיזושהי דרך היא תופיע שוב. לעת עתה, הוא היה צריך להתכונן לחתונה של בן דודו. הוא הניח בצד את הגירוי שלו, ופנה לחדר האמבטיה כדי להתקלח ולהתגלח. המים החמים לא עשו הרבה כדי להקל על המתח בשריריו. מחשבותיו המשיכו לחזור אליה - אנחתה, מגע שלה, האופן שבו היא גרמה לו להרגיש בחיים. אבל עכשיו היא נעלמה, והשאירה מאחור רק זיכרון. דרק יצא מהמקלחת והתנגב, מחשבותיו עוברות בהדרגה לאירועי היום. הוא התלבש בקפידה, בחר חולצה לבנה צחורה וחליפה מחויטת. כשהוא הידק את חפתיו, הטלפון שלו צלצל. זו הייתה אמו. "בוקר, אמא," הוא בירך, מחזיק את הטלפון בין אוזנו לכתפו כשהוא סיים להתלבש. "דרק, יקירי, אתה בסדר? בדיוק שמעתי על התאונה..." "אני בסדר. לא נפגעתי," הוא הרגיע אותה במהירות. "בסדר. אתה צריך לבוא הביתה," היא אמרה, קולה נגוע בדחיפות. "הביתה? למה?" הוא שאל, מבולבל. "מה עם החתונה?" "זה בוטל, יקירי. לא תהיה חתונה," היא ענתה. "הכלה נטשה את בן דוד שלך. החתונה בוטלה." דרק השתהה, החפת שלו נשכח. "מה קרה?" "אין לי מושג," אמו נאנחה. "פשוט תבוא הביתה. אני מקווה שמיכאל יסביר לנו הכל." "אני אהיה שם בקרוב," הוא אמר, וסיים את השיחה. הוא בהה בהשתקפות שלו במראה, מחשבותיו מסתחררות. הכלה נטשה את בן דודו? היום הזה הסתמן כמסובך הרבה יותר ממה שהוא ציפה. הוא סיים להתלבש במהירות ותפס את המפתחות והארנק שלו, והחליק אותם לכיסים שלו. במבט אחרון סביב החדר, הוא עזב את הסוויטה, ריח הבושם שלה עדיין מרחף קלות באוויר, רוח רפאים של הלילה הקודם. הוא הביט החוצה מהחלון כשהנהג הסיע אותו לבית משפחתו, מחשבותיו תסבוכת מבולגנת של תסכול וסקרנות. מי היא הייתה? למה היא עזבה בלי מילה? ומה לעזאזל קרה עם החתונה של בן דודו? כשהוא הגיע, אמו פגשה אותו בדלת, פניה נפולות מדאגה. "אני שמחה שאתה כאן," היא אמרה, מושכת אותו לחיבוק קצר. "מה קורה?" שאל דרק בסקרנות. אמו נאנחה. "בוא נלך לחדר העבודה. אבא שלך שם," היא אמרה והובילה את דרק לחדר העבודה. "מה זה הסיפור הזה על כך שמיכאל ננטש?" שאל דרק ברגע שהדלת נסגרה מאחוריו. אמו הניעה את ראשה, נראית כועסת וגם נכנעה. "לדברי אמו, היא הייתה בחוץ כל הלילה עם המאהב שלה. היא הופיעה מוקדם הבוקר, הודיעה שלא תהיה חתונה, וסירבה להסביר את עצמה. אחר כך היא ארזה תיק ועזבה." דרק קימט את מצחו. "ככה סתם?" הוא שאל כשהתיישב במושב מול אביו. "ככה סתם," היא אישרה. "מסכן מיכאל. הוא בטח הרוס," אמר דרק, ואמו הנהנה. "זה כזה בלאגן. אתה יכול לדמיין כמה מבוכה והשפלה המשפחה צריכה לסבול? אני לא מאמינה שהוא אי פעם רצה להתחתן עם מישהי כל כך חסרת אחריות," אמרה אמו ודרק נאנח. "ובכן, אני מניח שארוסה שבורה עדיפה מנישואים שבורים," ציין דרק. "אפשר לומר את זה. עכשיו כשחזרת, בוא נדבר על החברה. אני פורש כדי שתיכנס לתפקיד בישיבת בעלי המניות הבאה," הכריז אביו. "כשאתה אומר השתלטות, אתה מתכוון לבובה שלך כדי שתוכל למשוך בחוטים מאחורי הקלעים או שאתה מתכוון שאתה הולך לסגת לחלוטין ולתת לי לטפל בעסק?" הוא שאל בהרמת גבה ואביו צחקק. "אני אתן לך לעשות את שלך. אני זקן ועייף. כל מה שאני רוצה זה לפרוש ולבלות את כל הזמן שלי במשחק גולף," אמר אביו והפעם דרק צחקק. "אתה רק בתחילת שנות השישים שלך. אתה לא זקן בכלל. ואין לי בעיות עם השתלטות כל עוד אתה לא מצפה ממני לעמוד מול מצלמות ולדקלם מילים שאני לא מתכוון אליהן או להעמיד פנים שאני מי שאני לא," הוא אמר בקלות, ואביו הנהן. "אני מבין את הרצון שלך לא להיות תחת בדיקה ציבורית ותמיד כיבדתי את זה. אני לא אפסיק עכשיו," הוא אמר, ודרק הנהן. "אז אני מניח שאני מוכן לקחת ממך את המושכות של ההנהגה."