ארין נכנס לאחוזה בצליעה ניכרת, כל צעד תזכורת לימים המתסכלים האחרונים. המשרתות קידו קידה כשצלע על פניהן, עיניהן מרצדות בדאגה. הוא היה מעורב בכמה תאונות קטנות, והזאב שלו כבר היה מתוח למקסימום לצורך ריפוי. כאב ותשישות חרצו קווים על פניו, וגרמו תווי פניו החדים בדרך כלל להיראות מרוטים. כדי להוסיף לתסכולו, הפגישה עם איזבלה הפכה לבלתי אפשרית עוד יותר, הוא אפילו לא הצליח להעיף בה מבט, זה היה כמו לנסות להע