"איזבלה?" קולה של ארין חתך את החדר ההומה, עיניו מתרחבות בהפתעה אמיתית כשנחתו עליה. איזבלה, עדיין בעיר? מחשבות רצו במוחו, תוהה מדוע לא עזבה כצפוי. מבטו התעכב עליה, סופג את נוכחותה, את ההילה שלה, את עצם מהותה. היא עמדה שם, מראה של אלגנטיות, דמותה עטופה בשמלה שנראתה כמבליטה כל קימור. במהלך הזמן שלהם ביחד, היא מעולם לא הציגה תחכום כזה בשום בגד. אבל מה שתפס באמת את תשומת ליבו היה שערה - מפל ססגוני תוסס