איזבלה "לאן אנחנו נוסעים?" סוף סוף שברתי את השתיקה שאפפה אותנו במשך כמה דקות. "בחזרה לעיר," הוא מלמל, תשובתו קצרה ועניינית. "אוקיי." לשבת לידו הרגיש מביך; נראה היה שהנוכחות שלו ממלאת את כל המרחב, ומותירה מעט מקום לכל דבר אחר. אולי זה בגלל שהייתי עטופה בז'קט שלו, שהציע חום מנחם בתוך השקט המצמרר. המבוכה נמשכה כששבתנו במכונית. אחרי שהוא מצא אותי, הוא הוביל אותי בשקט אל הרכב ועטף את כתפיי בז'קט שלו, ב