"איזבלה." הוא התקרב אליי שוב, ואני נסוגתי באינסטינקט צעד אחד אחורה, ושמרתי על המרחק בינינו. "תתחיל לדבר, מה אתה יודע?" דרשתי, קולי היה חד ונחרץ. "את לא הולכת לתת לי להסביר?" הוא שאל במקום, הטון שלו מתחנן. הסתכלתי עליו בחוסר הבעה, הסבלנות שלי פוקעת. "אני אוהב אותך, איזבלה. תמיד אהבתי אותך. אבל אז נעלמת לכמה זמן, וגיליתי שאני הבן של המלך, שיש לי סיכוי להיות משהו יותר. לא יכולתי פשוט להישאר במקום. ג'