שיחת הטלפון הכתה בהלם אותי ואת מתיו. עיניו הצטמצמו, בעוד שלי נעשו חדות יותר כשנעצתי בו מבט ודרשתי, "ענה!" מתיו קפא שוב. "אתה תענה לשיחה הזו מולי אם נשארה בך טיפת מצפון. אני אתן לך הזדמנות אחרונה!" בהיתי בו, מחזיקה את בתי הבוכייה קרוב. אחרי רגע, התיישרתי והמשכתי, "פעם האמנתי שבעלי לעולם לא יבגוד בי, אפילו בעולם מלא שקרים. אכזבת אותי." לבסוף הוצאתי את המילים שלעולם לא רציתי להתמודד איתן. מעולם לא צי