כמעט סיימתי להכין את האוכל כשמתיו חזר עם הבת שלנו. אווה רצה פנימה וקראה בקולה המתוק והילדותי: "אמא, חזרתי! אבא אסף אותי!" קולה המקסים העלה דמעות בעיניי, אך הדחקתי את רגשותיי. "הבאתי לך אננסים. הם האהובים עלייך, נכון?" "אוי! אמא, את הכי טובה! אני לא יכולה לחכות לאכול אותם." היא רצה החוצה לכיוון מתיו ואמרה: "אבא, אני רוצה לאכול אננסים!" "את יכולה לאכול חתיכה קטנה לעכשיו. תוכלי לאכול עוד אחרי ארוחת הערב, בסדר?" מתיו שטף את ידיו ולקח חתיכה קטנה כדי לתת לילדה הקטנה והלהוטה שלנו. אחר כך הוא נדחק למטבח הזעיר וחיבק אותי מאחור. "למה הכנת כל כך הרבה אוכל?" הרגשתי נורא כי המשפחה הזו, שהייתה פעם מאושרת, עמדה כעת על סף קריסה. "בדיוק חזרת מנסיעת עסקים. בטח אתה עייף." חייכתי חיוך מאולץ ושאלתי: "היית עסוק היום?" הוא המה בתגובה, וליבי צנח מיד. דחפתי אותו בצורה שובבה עם המרפק שלי. "תסדר את השולחן ותתכונן לארוחת ערב." ניסיונותיו האינטימיים בחלו לי. תהיתי אם הוא חושב על האישה האחרת בכל פעם שהוא מחזיק אותי. כשסיימתי לבשל, חייכתי ושאלתי: "אתה רוצה משקה? עבר זמן מה, ואני רוצה כוס יין." מתיו הביט בי בתמיהה. "למה פתאום בא לך לשתות?" "סתם. אתה עדיין יוצא?" שאלתי כשפניתי להביא את היין. "מאחר שהכנתי כל כך הרבה מנות, אנחנו צריכים לחגוג." הרגשתי שליבי מתנפץ למיליון רסיסים כשדיברתי. ידעתי שמתיו לא מסתדר טוב עם אלכוהול, אז מזגתי לו מעט כדי לא לעורר חשד. אחר כך מזגתי לעצמי חצי כוס והרמתי כוסית איתו. ברגע שהתחלנו לשתות, התרגשנו ונעשינו דברנים. העמדתי פנים שאני במצב רוח מרומם כשנזכרתי בימי המכללה שלנו, בהקמת העסק ובחיים הנוכחיים שלנו. נראיתי כל כך מאושרת. מתיו שם לב כמה עליזה אני ומזג לעצמו כוס יין נוספת תוך שהוא מזכיר לי לא לשתות יותר מדי. בסופו של דבר, הוא שתה יותר ממה שהוא יכול היה להתמודד. הוא היה שיכור כשעזרתי לו לעלות למיטה. לאחר מכן, שטפתי את עצמי והשכבתי את אווה לישון לפני שהתחלתי במשימה שלי. ליבי הלם בחוזקה כי זו הייתה הפעם הראשונה שלי לחפש בין חפציו מזה שנים רבות. סוף סוף הבנתי כמה טיפשה הייתי שסמכתי עליו. חיפשתי בכיסים ובתיק שלו, אבל לא מצאתי דבר בעל ערך. לבסוף, מצאתי את הטלפון שלו, אבל היה לו נעילת טביעת אצבע. התקרבתי אליו בשקט, מנסה לתפוס את ידו, אבל הוא פתאום הסתובב ותפס אותי, בוהה בי בעיניים לא ממוקדות. ליבי עמד לפרוץ ממקומו. "אני צריך מים," הוא מלמל לעברי. רצתי להביא לו כוס מים והאכלתי אותו בה. ואז הוא התמוטט חזרה על המיטה, ישן שינה עמוקה. פתחתי את הטלפון שלו והסתכלתי בו, אבל לא מצאתי שמות חשודים בהיסטוריית השיחות. זיהיתי את רובם, ונראה שהיו מעט מאוד נשים, אז פסלתי אותן. ואז בדקתי את הווטסאפ שלו רק כדי להבין שהוא לא התכתב עם הרבה אנשים. פתחתי את השיחה של איש הקשר הראשון וראיתי את ההודעה מהיום שבו הוא חזר. "היא גילתה?" אלה היו רק ארבע המילים האלה ללא מידע נוסף. גם לא נראה שמתיו מחק משהו. לחצתי על תמונת הפרופיל של האישה ורציתי לראות את הפוסטים שלה, אבל לא היו כאלה. לא הצלחתי למצוא רמזים לגבי זהותו של השולח. נראה שהאדם הזה נזהר. מתיו אמר לי שזו מלאני, אבל הייתי צריכה לוודא את זה. אלבומי התמונות שלו כללו תמונות של אווה ושלי ושתיים של מלאני. חוץ מזה, הטלפון שלו היה נקי. אפילו סרקתי את הטלפון עם אפליקציה, אבל שום דבר חשוד לא היה שם גם כן. התהפכתי כל הלילה ותהיתי איך יכול להיות שלא היו עקבות. הבנתי שהאישה לא הייתה מישהי מהחברה או מהבניין. אחרת, הפקידה לא הייתה קוראת לה "גברת מרפי". תהיתי מי האישה האחרת הזו או אם אי פעם התרועעתי איתה.