"אני לא מרחם עליך אפילו קצת." איזבלה רצתה לצעוק בזעם היסטרי, אבל החינוך שלה לא הרשה לה להתפרץ. במקום זאת, היא ירתה בו במבט קר, עיניה מלאות גועל, לפני שפנתה לבהות מחוץ לחלון. נתן חש בגל פתאומי של אי נוחות. הוא הושיט יד לטפל בפצע הדקירה המוכתם בדם על זרועה, אבל איזבלה הסתובבה, והציגה בעקשנות את גבה הדק כלפיו. קולה היה קר מספיק כדי להקפיא שור. "נתן, תתרחק ממני. אתה דוחה אותי." נתן קפא, ידו מרחפת באוו