מחשבותיה של איזבלה נדדו בנהר הזמן הארוך: למען ילדה, היא התחננה בפניו שיבטל או ידחה את הניתוח. אך פניו היו קרות מתמיד. הוא שאף שאכטה מהסיגריה שלו, נשף ענן עשן ואמר בחוסר רגש, "איזבלה, ויקטוריה חיכתה לרגע הזה יותר מדי זמן. אני לא רוצה שהיא תחכה יותר. ככל שהיא תחכה יותר, כך היא תסבול יותר." "אבל אני בהריון עם הילד שלך. אם תפגע בגוף שלי עכשיו, הילד יהיה בסכנה," היא התחננה. "אפשר להפיל את הילד. תמיד נו