"איזבלה." איזבלה הופתעה ולא הספיקה להגיב כשנייתן קם על רגליו וצעד לעברה. אחיזתו החזקה, כמו מלחציים, ננעצה על פרק ידה והחזיקה אותה במקום. איזבלה נעצה בו מבט קר, הבעתה מרוחקת כאילו היה זר מוחלט. מבטה המנוכר דקר אותו כמו פגיון. "איזבלה, למה את במילאנו? לא אמרתי לך להישאר בצייתנות בארצות הברית?" הוא דרש בכעס. חיוך מלגלג ריצד על שפתיה של איזבלה. הוא שלח אותה לארצות הברית, ועכשיו הוא ציפה ממנה לציית ללא