עיניה של איזבלה נצצו בנחישות כשאמרה בתקיפות, "אף על פי שמעולם לא זכיתי להיות אחת מתלמידותיה האישיות של המאסטרית יסמין, בליבי, היא תמיד תהיה המנטורית שלי." "לעולם לא אשכח את העידוד שהיא נתנה לי אז..." איזבלה הוציאה מתנה שהמאסטרית יסמין נתנה לה לפני שנים. המאסטרית יסמין היתה נדהמת. "זו את?" היא בחנה את איזבלה בחוסר אמון. "עברו שנים, והפכת למעצבת כה מצטיינת." איזבלה חייכה במבוכה. "הכל בזכות המילים מע