איזבלה חייכה, אך החיוך היה מר ומלא עצב. "האם לא ויתרתי כבר מספיק? כשהייתי קטנה, גם אני רציתי להישאר עם אבי העשיר, אבל היא בחרה בו קודם, אז שתקתי. אחר כך, כשהכליות שלה כשלו, נתתי לה אחת משלי. ועכשיו, היא רוצה את בעלי..." מבטה נעשה קר כשנעצה אותו באמה. "תגידי לי, למה אני צריכה להמשיך לתת לה הכל?" "את חייבת לה, לא אני," ענתה אמה, ניצוץ של אשמה חולף בעיניה. "היא פונקה כשגדלה. בלי נתן, היא לא תוכל לשרו