תחת אור השמש, היא ביצעה ריקודי צללים משונים תוך כדי זמזום מנגינה צורמת. נתן התבונן בתעלוליה של איזבלה, ניצוץ של בלבול ניכר בעיניו. זו לא הייתה איזבלה שהוא הכיר. נתן יצא ממכוניתו וצעד לעברה, פניו אפלים מכעס על הצרות שהיא גרמה. "בלה, מי נתן לך לצאת לבד? הפצעים שלך עוד לא הגלידו!" הוא נזף בה. ברגע שאיזבלה ראתה אותו, היא קפצה באופן אינסטינקטיבי מטר אחורה, אוחזת בחזה בתנועת מגננה. מבטה המבוהל והחשדני מילא את נתן בתחושת אי נוחות. "מי אתה?" היא שאלה בביישנות. "אני בעלך," הוא השיב בחוסר סבלנות. אבל איזבלה בבירור לא האמינה לו. היא הסתובבה על עקביה וברחה לתוך החנות המקושטת במוטיב של גולגולת. נתן עקב אחריה בצעדים גדולים. בתוך החנות, איזבלה התכווצה מאחורי המהפנט, יחזקאל, מציצה החוצה בזהירות בעיניים מלאות אימה. אפילו נתן, קשה התפיסה ככל שיהיה, הבין שמשהו לא בסדר. איזבלה לא זיהתה אותו. מבטו החד כנץ התחדד כשנחת על יחזקאל, חותך את האוויר כמו להב. "מה עשית לאשתי?" הוא דרש בקור, טון דיבורו אפל ומבשר רעות. באותו רגע, המחשבה היחידה שלו הייתה שיחזקאל סמם את איזבלה בסמי הזיה או פגע בה, וגרם להתמוטטות הנפשית שלה. יחזקאל השליך חוזה לעבר נתן. "אשתך יצרה איתי קשר לפני חודשיים, והתעקשה שאבצע עליה היפנוזה." כשראה את תג הזיהוי המקצועי של יחזקאל, נתן סוף סוף הבין שמדובר בהיפנוטיסט בעל שם עולמי שאנשים שיבחו כמעט כאלוהי. אבל הוא לא הצליח להבין - מדוע איזבלה תבקש היפנוזה? תוך כדי דפדוף בחוזה שאיזבלה חתמה עליו, הוא הבחין עד כמה הוא מפורט בקפידה, עם תנאים ברורים ותשלומים שקופים. עם זאת, השירותים המפורטים שלחו גלי הלם דרך מוחו: 1. לעזור לאיזבלה לשכוח את לידתה, את אביה ואת קיומה של אחותה. 2. לעזור לאיזבלה לשכוח את חיי הנישואין שלה, למחוק כל זכר לנתן היל מזיכרונה. 3. לעזור לאיזבלה לשכוח את הכאב של ניתוח השתלת כליה. ... פריט סופי: ללמד את איזבלה לאהוב את עצמה. דמותו הגבוהה והמרשימה של נתן התקשחה באופן ניכר כשהוא עיבד את ההשלכות. מבטו העמוק והמחושב הבהב בהתנגדות. הוא הביט ביחזקאל בחוסר אמון. "זייפת את זה, נכון? איזבלה לעולם לא תעשה דבר כזה." יחזקאל הסביר ברוגע, "בהתחלה, איזבלה רק רצתה לשכוח אותך. אבל אחרי שראתה את התשלומים הסבירים שלי, היא החליטה להוסיף עוד כמה פריטים. הסכמנו בעל פה שאמחק את כל זיכרונות העבר שלה בתמורה לכל הונה. "בקיצור, איזבלה עכשיו חסרת כל. אתה עדיין רוצה אותה?" יחזקאל הוסיף בקלילות. "היא הזכירה שאם אתה כבר לא רוצה אותה, אני צריך לשלוח אותה לגשר הקשת." כששמע את המילים "גשר הקשת", מסגרתו הנישאת של נתן רעדה. תווי פניו הבולטים נסדקו כמו קרח תחת השמש. ההיגיון חזר אליו לאט לאט, והוא שיחזר במוחו את שלושת החודשים האחרונים. בכל פעם שביקר את איזבלה בחדרה בבית החולים, היא הייתה שקועה בשינה עמוקה. הוא לא ייחס לזה חשיבות רבה, ועזב את חדרה כדי לבלות זמן עם ויקטוריה במקום. עכשיו הוא הבין עד כמה היה רשלן. איזבלה בטח נמנעה ממנו, העמידה פנים שהיא ישנה. היא תכננה את זה במשך חודשיים. היא לא רצתה אותו יותר. חזהו התהדק באי נוחות בלתי מוסברת. הוא הרגיש מרומה. כשראה את הבעתה התמימה והשלווה של איזבלה, נתן נעשה חסר מנוחה. לבסוף, הוא פלט צחוק מרושע. "איזבלה, תפסיקי עם ההצגה. אין מהפנט כל כך מיומן שהוא יכול למחוק את כל הזיכרונות. זו סתם הונאה." הוא הושיט יד בברוטליות כדי לתפוס אותה, אבל איזבלה זינקה סביב, מתחמקת ממגעו. היא נאחזה בזרועו של יחזקאל, מתחננת, "אדוני, אני לא רוצה ללכת איתו. הוא כל כך מרושע אליי. אם אלך איתו, הוא רק יפגע בי. הוא לא יתייחס אליי טוב. בבקשה, אל תמסור אותי לידיו." יחזקאל נאנח, "איזבלה, את זו שנתנה לי את מספר הטלפון שלו." "שיניתי את דעתי," אמרה איזבלה בדמעות. בחוסר רצון, יחזקאל פנה אל נתן. "מר היל, אני מבין כעת מדוע איזבלה רצתה למחוק את זיכרונותיה. אתה כנראה האדם שהיא בטחה בו ביותר, אבל אין לך סבלנות כלפיה. האם ידעת אי פעם כמה כאב היא סבלה?" גופו של נתן התקשח, הכפור במבטו החד נמס מעט. יחזקאל המשיך, "אשתך סובלת מדיכאון חמור. אם לא הייתי עוזר לה, לא הייתה לה דרך אחרת מלבד מוות. האם אתה יודע למה היא לא התאבדה? היא אמרה לי שאלה שמתאבדים לא יכולים להתגלגל מחדש. היא כבר חוותה את ייסורי הבדידות ואינה רוצה לסבול אותם במוות. לכן היא תלתה את כל תקוותיה בי." עיניו האדומות מדם של נתן בערות מכעס. "סיימת? אתה לא יותר מאשר שרלטן. אתה חושב שאני אאמין להיפנוזה המגוחכת שלך? סממת אותה או פגעת בה כדי לגרום לה לאבד את שפיותה? איזבלה תמיד הייתה יציבה רגשית." יחזקאל השיב ברוגע, "תאמין במה שאתה רוצה, אבל דבריי עומדים. קח את אשתך הביתה ותתייחס אליה יפה. אם אתה לא יכול, אז שלח אותה לגשר הקשת - זה המשאל האחרון שלה." נתן קמץ את אגרופיו, ורידים בולטים כשנעץ מבט ביחזקאל. "אם אגלה שפגעת בה, אוודא שתירקב בכלא." יחזקאל צחק באדישות. "מר היל, אני מבטיח לך שלא פגעתי באשתך כלל. הצלחת ההיפנוזה חייבת הרבה לשיתוף הפעולה הפעיל שלה." כשפנה את מבטו החודר לאיזבלה, נתן נהם, "בלה, אם את לא רוצה למות, בואי איתי הביתה." איזבלה הניעה את ראשה בשלילה. כשנתן הוריד לרגע את הגנתו, היא ברחה מהחנות במהירות מפתיעה. הוא היה המום. היא התנהגה כאילו הוא מפלצת. בסופו של דבר, נתן מצא אותה מתחת לגשר הקשת, מכורבלת כמו ביום שמצא אותה לפני ארבע שנים. אבל למרות שאיזבלה נשארה אותה נשמה מאירה ותמימה, נתן כבר לא היה האיש חסר הלב שהוא היה פעם.