אחרי שאמרה את דבריה, איזבלה הסתובבה כדי לעזוב. נתן צעד פתאום קדימה, אחיזתו החזקה כברזל תפסה בחוזקה את פרק ידה. הכאב אילץ את איזבלה לשאוף אוויר בחדות. "איזבלה, לאן את הולכת? את חייבת לחזור איתי הביתה," דרש נתן. מבטה הקר של איזבלה נפל על ידו. נתן מעולם לא דאג לה, אפילו לא ידע שעורה העדין יחבל וידמם אפילו עם קצת לחץ. תחת מבטה המלא טינה, נתן הבין שהוא הפעיל יותר מדי כוח ושחרר את פרק ידה. "סליחה, איבדת