איזבלה ישבה ליד מכונת התפירה, מנחה במיומנות את המחט דרך הבד. היא הרימה מבט וחזתה בויקטוריה ונתן עומדים קרוב זה לזה. כשראתה את גופיהם צמודים, חיוך לעגני התפשט על פניה. הם תמיד התרברבו באהבתם, לא כן? למזלה, היא כבר חדלה מלאהוב את הנבלה הזה. אחרת, כמה כואב היה לבה? נתן, ששם לב למבט הלעגני בעיניה של איזבלה, נראה כאילו הבין שמעשיו היו קצת מוגזמים. הוא התרחק במהירות מויקטוריה. "בלה, למי את מכינה בגדים?"