אבל איזבלה התעשתה במהירות, הסתירה כל סימן של מבוכה והחליפה נעליים באדישות לפני שעלתה למעלה. היא חלפה על פני נתן כאילו אינו קיים.
כעסו של נתן גאה. "איזבלה, עצרי!"
איזבלה עצרה על המדרגות, הסתובבה והביטה בו מלמעלה.
"יש משהו שאתה צריך?"
"לאן הלכת בשעה מאוחרת כזו? את לא צריכה להסביר את עצמך?" שאל נתן.
איזבלה קימטה את גבותיה. "אני זוכרת שאמרת קודם היום שאנחנו צריכים לחיות את חיינו בנפרד ולא להתערב זה לז
















