"גרייס!" אני נכנסת למעלית ומבחינה כיצד היא מאלצת חיוך על פניה המופתעות. "את כאן כל כך מוקדם, אנג'ל! העבודה הקשה שלך על הפרויקט הזה באמת ראויה להערצה—" "בקשר לאתמול—" אני קוטעת אותה; אין לי זמן לשיחות חולין. המעלית עולה, והעניין הזה צריך להסתיים לפני שהדלתות ייפתחו. "איפה היית?" "למה את מתכוונת?" היא מרימה את גבותיה, והטון התמים שלה מעביר צמרמורת בחזי. "ההודעה שלך. הזמנת אותי למועדון," אני מתעקשת,