השבוע דומה כזוחל לאטו. נדמה שכבר חלף נצח לנגד עיניי, אך עברו רק ימים ספורים מאז החל הגיהינום הזה.
ידיי המסורבלות חיפשו אחר חפיסת הסיגריות, ואני נזכרת בפעם הראשונה שניסיתי זאת כשנכנסתי לתיכון, כשאמי בילתה זמן רב יותר בבית החולים מאשר בבית, עוד בטרם ידעתי על קיומו של אבי. מאותו רגע עישנתי בסתר – אחד ההרגלים עליהם ויתרתי למען אריק, שטען כי הוא שונא את הריח... למרות שלא ידע שהנשק הזעיר והלכאורה חסר חש
















