האוויר נשאב מריאותיי. אני נעמדת במהירות ויוצאת מחדר הישיבות בצעדים נמרצים, עושה את דרכי למשרדו של ג'וליאן. אני נוקשת פעמיים על הדלת, ולשמע תשובתו המהירה, אני פותחת אותה וחומקת פנימה.
ג'וליאן מרים גבה למראי ומנמיך את הניירות אל השולחן, משאיר את עיניו הירוקות והיפהפיות נעוצות בי.
"אני לא מסוגלת לעשות את זה," אני ממהרת לומר. למעשה, מילותיי נורות כמו כדורי רובה. ולנוכח הבעתו המבולבלת, אני מוסיפה בעודי
















