כשג'וליאן מוביל אותי אל משרדו וסוגר את הדלת אחריי, אני כבר מרגישה את לבי הולם בפרעות בחזי. אני ממתינה שיגיף את הווילונות, אך במקום זאת הוא פשוט ניגש אל שולחן הכתיבה ומתיישב.
והוא מביט בי בעוצמה כזו, שנדמה כי האוויר נשאב מריאותיי.
"למה שלא תתיישבי?" הוא שואל בטון רציני המעורר פרפרים בבטני.
אני בולעת את רוקי בקושי ומצייתת, מתקרבת אליו בחשש... ובדיוק כשאני עומדת להתיישב בכיסא שמולו, הוא ממלמל משהו וא
















