"את יודעת... ביום ההוא שנאלצתי לאסוף אותך מהבר, חירמנת אותי בטירוף." ג'וליאן אומר בקול נמוך, כמעט צרוד, בעודו משפשף את קצה איברו כנגד פתחי, מאיים לחדור.
אני לא מסוגלת לענות לו; הדבר היחיד שחומק משפתיי הן גניחות עמומות.
"היית כל כך ערמומית, כשביקשת ממני לא להשאיר אותך לבד... את יודעת מה עשית?"
אני נושכת את שפתיי, שוללת בראשי... למרות שיש לי מושג קלוש.
"חיככת בי את הציצים האלה, הרחת את הצוואר שלי, נ
















