הנסיעה חזרה לבניין שלנו הייתה שקטה למדי. רחובות ניו יורק היו עמוסים והתנועה הייתה מטורפת, כך שהדרך ארכה מעט יותר מהצפוי. לעיתים, כשהיינו עוצרים ברמזורים, ג'וליאן היה מביט בי עד שהאור האדום התחלף לירוק. ידעתי זאת מכיוון שאף על פי שעיניי נותרו נעוצות באנשים ההולכים על המדרכה, יכולתי לחוש את מבטו על עורי, מחמם אותי כאילו הייתי תחת השמש.
כשהגענו לחניון הבניין, הבחנתי בדרך שבה ידיו של ג'וליאן אחזו בהגה
















