לורה ואני נפגשנו לראשונה בשנות התיכון המאוחרות, כשהגעתי לניו יורק כדי להתחקות אחר בן המשפחה היחיד שנותר לי – אבי... מישהו שגיליתי על קיומו רק כשאמי כבר נלחמה את מלחמתה האחרונה בסרטן.
היא הייתה החברה הראשונה שלי בעיר הגדולה הזו... מישהי שיכולתי לבטוח בה, ושהייתה קופצת לתוך בניין בוער כדי להציל אותי אם היה צורך... או לפחות כך חשבתי.
ואולי זו הסיבה, שיותר מלראות את אריק שוכב עם מישהי אחרת... כאב לי ל
















