ברגע שג'וליאן סוגר את דלת דירתו, אני לוקחת נשימה עמוקה ומסתובבת אליו לאט, לבי הולם במהירות ובייאוש בחזי. לפתע אני עצבנית, ופרפרים מתעופפים בבטני.
ג'וליאן פוסע לעברי באיטיות, גופו אפוף צללים המרוככים רק באורות ניו יורק הבוקעים מהחלון. הלילות כאן תמיד ארוכים, אבל לפי המבט על פניו כשהוא נעצר סוף סוף לפניי, אני יודעת שהלילה הזה יהיה ארוך עוד יותר עבור שנינו.
ידו כבר נשלחת אל שערי, מרימה את קווצותי החו
















