אנחה נפלטת מבין שפתיי. אני פשוט המומה.
כמובן, ג'וליאן אומר את זה רק כי שתה יותר מדי. עפעפיו נראים כבדים, וקולו עילג. אולי הוא שיכור בדיוק כמו שהיה כשאמר שאנחנו צריכים להיות רק ידידים.
אבל הפעם, יש משהו שונה. העוצמה במבטו של ג'וליאן, הדרך שבה הוא נוגע בי בתאווה כזאת... זה כאילו מהומה מתחוללת בתוך ראשו, ובעוד שאני שמחה לראות אותו סובל לפחות קצת כמוני, זה גם מכאיב לי.
אני מרימה את ידי אל פניו... והדר
















