ידעתי שלעזוב ככה לא היה יפה מצידי. שיחזרתי את הסצנה הזו שוב ושוב בראשי עד שגרוני נמלא טעם מר. ואז נכנעתי.
אני לא אדם בעל גאווה גדולה, אבל כשדפקתי על דלתו של ג'וליאן וקתי פתחה אותה, הרגשתי משהו נשבר בתוכי; אולי זו מעט הגאווה שעוד נותרה בי, ואולי זה הלב שלי... מוקדם מכדי לדעת.
"היי... אנג'לי, נכון?" היא שואלת, מביטה בי במבט חודר. הלב שלי הולם מהר כל כך שזה כואב. "אני קתי."
היא מושיטה את ידה לברך אות
















