אני משלבת ידיים ומתבוננת בהבעה היהירה על פניה של לורה, בדרך שבה עיניה נראות כאילו הן בוערות בלהבות של כעס. אני לא יכולה שלא לקחת נשימה עמוקה, בניסיון לרסן את הכעס שלי שכבר עומד להתפרץ.
איך דברים תמיד מסתיימים ככה?
לא רק שלא פתרתי שום דבר עם ג'וליאן, אלא שאולי אפילו החמרנו את המצב. לא רציתי שדברים יסתיימו כך... ועכשיו, מיד אחר כך, אני מתעמתת עם לורה, דווקא איתה.
זה כאילו היקום משתעשע בסבל שלי.
"לא
















