דין: העברתי את אצבעותיי בשיערי כשנכנסתי הביתה. ליבי דפק בחוזקה בתוך כלוב הצלעות שלי, והדבר האחרון שרציתי היה לשמוע את קולה של מריאנה. אבל כמובן, הכרתי את מזלי וידעתי בוודאות שהיא לא תירגע, בעיקר משום שהייתי מחוץ לבית זמן מה מבלי לטרוח לענות לשיחות שלה. אם כבר, שנינו עדיין לא דיברנו על מה שהיא עשתה במשרד, וזה היה משהו שהיא ידעה שאני שונא. לא הרשיתי לה לבוא בהתחשב בעובדה שלא היה לה מה לעשות שם. אין