דין: "אבא!" ליליאן אמרה, מחייכת כשראתה אותי נכנס לבית של ההורים שלי. "דין?" אמא אמרה, זועפת בבלבול למראה המצב בו נכנסתי. הייתי צריך להילחם בעצמי לא לומר משהו שידעתי שיפגע בה או ירגיז אותה, וגם זכרתי שהבת שלי בחדר, ובגלל זה נאלצתי לספוג את זה כשעיכלתי את הכאב שהרגשתי. "מזל טוב, לא תהיה חתונה." אמרתי, ואמא זעפה בבלבול. "דין, מעולם לא אמרתי שלא תהיה לנו חתונה. אבל להתפשר עם אשטון זה הכרחי." אמא אמרה,