איריס: אחזתי בידה של בתי כאילו חיי תלויים בכך, והובלתי אותה לעבר המונית, לא רציתי לדבר או לראות אף אחד. כרגע הייתי עיוורת לרגשות שלי, וזה היה דבר רע. ידעתי את זה על עצמי, אבל ידעתי שאני צריכה לחסום את הרגשות שלי כדי לא להתפרץ מול הילדה שלי. אחרת, ידעתי היטב שהדברים יקבלו תפנית מאוד לא נכונה. ידעתי שהמכונית נשארה בבית הספר שלה, אבל זה היה הדבר האחרון שדאגתי לו כרגע. רציתי להביא אותה לבית של ההורים