איריס: קמתי עם כאב ראש, מכווצת את עיניי. נאנחתי ועשיתי לעצמי מסאז' ברקה, רק כדי לזעוף כשלא הצלחתי להיזכר איך בכלל הגעתי הביתה. עם זאת, לא עבר זמן רב עד שליבי צנח כשקלטתי שאני בכלל לא בבית. התיישבתי, רוצה לצאת מהחדר, כשדלת חדר השינה נפתחה, וחשפה את דיימון, שנכנס עם תרופה בידו וכוס מים. "בוקר טוב", הוא אמר, ונשמתי לרווחה שגרם לו לצחקק. "איך את מרגישה?" "כאילו קיר לבנים נחת לי על הראש ופיצל אותו לשני