קלווין הוא התרחק מרין אחרי מסיבת האירוסין של וויל. נראה שהוא לא יכול לבטוח בעצמו שלא לגעת באישה. ידע שהוא לא היה צריך לעשות את זה באותו לילה, אבל היא פשוט אמרה שהיא כבר לא שלו, והוא לא אהב לשמוע את המילים האלה. הגירושים ממנה היו הרבה יותר קשים ממה שהוא חשב שיהיו. פעמיים בשבוע האחרון הוא מצא את עצמו על הכביש המהיר לכיוון הבית שלה, והיה צריך להסתובב ולחזור לדירה שלו. הוא התקשר לוויל בשלב מסוים כדי לצאת לשתות, כשהוא זקוק להסחת דעת מהמחשבות שלו. שישה שבועות הולכים להיות קשים יותר ממה שהוא יכול היה לדמיין. היא גם הייתה נסערת בחדר המדרגות הזה אחרי המסיבה של וויל. היא אפילו לא יכלה להסתכל עליו. היא לעתים קרובות שכבה במיטה שלהם והסתכלה עליו, ולפעמים הוא העמיד פנים שהוא לא שם לב; פעמים אחרות הוא פשוט אמר לה ללכת לישון. היא אהבה להסתכל עליו כשהיא חשבה שהוא לא שם לב. וויל הניע את ראשו. "אמרתי לך לא לעשות את זה ככה." "זה חייב להיות," הוא מלמל כשבהה בוויסקי שלו בבר. "אני צריך ללכת לבית, אבל אני לא חושב שזה חכם ללכת לבד. אני עלול לפתות אותה למיטה שלנו." הוא נאנח. "אז, אם היא תהיה מוכנה," וויל משך בכתפיו. זו הייתה הבעיה. היא כנראה תהיה מוכנה, אבל אז אחרי זה הוא יצטרך לראות את המבט הזה על הפנים שלה, זה שהוא ראה בחדר המדרגות. איך שהיא הסתובבה מהמגע שלו, משהו שהיא מעולם לא עשתה קודם, ואמרה לו פשוט ללכת. הוא הפתיע אותה עם הגירושים האלה, ואז ביום שהיא חתמה עליהם, הוא פיתה אותה בחדר מדרגות ארור לעיני כל. "לא, היא הייתה נסערת בלילה השני אחרי זה." "אה?" וויל נשמע מבולבל. "אני לא גאה בזה, וויל. אבל במסיבת האירוסין שלך," הוא סובב את הוויסקי הזה בכוס. "הייתה לי את אשתי בחדר המדרגות החירום." הוא נאנח ושתה את כל המשקה. "פעמיים," הוא מלמל. הסתכל על הברמן והקיש על הכוס שלו כדי לציין שהוא רוצה עוד אחד. זה היה בר אקסקלוסיבי, ורק העשירים המופלגים נכנסו לכאן. זו הייתה הבחירה שלו כי תמיד היה שקט ורגוע. האווירה הייתה קצת אפלה, אבל זה התאים למצב הרוח שלו. מעולם לא הייתה שום המולה שיכורה של בר יומיומי. שום מוזיקה רועשת ומעצבנת, משהו עדין וקלאסי מתנגן ברקע. וכל מה שהוא היה צריך לעשות זה להקיש על הכוס שלו כדי לקבל מילוי. וויל נאנח והניע את ראשו. "תהיתי לאן נעלמת?" "הממ, היא בחרה לעלות במדרגות. אני השתמשתי במעלית ואז פשוט ישבתי באוטו שלי עד שהיא יצאה מהבניין." הוא הסתכל על המשקה החדש שלו. "לקח לה יותר משעה לצאת החוצה, והיא נשאה את העקבים שלה. אני חושב שהיא ירדה את כל 20 הקומות." "זה פשוט מטורף." וויל קמט את מצחו אליו. "יכולתי לבקש מאנאבל להתקשר אליה, לאכול ארוחת צהריים, למרות שאתה מודע לכך שהיא לא שמה את השם שלך על המתנה הזו, נכון?" "ממ," הוא הנהן, "היא כנראה כתבה את הכרטיס באותו יום." "אמרתי לך שהיא כועסת. לא הקשבת לי," וויל הצהיר וסימן לעוד בירה. זה הגיע בבקבוק מפואר, שבמצב הרוח הנוכחי שלו הוא אפילו לא יכול היה להעריך. "אז, אני צריך ללכת לבית, אבל אני לא יכול ללכת לבד, אז נחש מי בא איתי?" "העורך דין שלך." וויל צחקק. "כן, ואני רוצה שתסיח את דעתה." "אני לא חושב שהיא מעוניינת לדבר עם האיש שמסר לה את הניירות האלה." "לא ממש אכפת לי, אני רק צריך לאסוף כמה דברים מהמשרד שלי ולאסוף חליפה או שתיים מחדר השינה. ביקור אחד, ואז אני אעזוב אותה לבד עד היום שאני צריך לאסוף אותה ולקחת אותה לשדה התעופה." "אתה באמת לא סומך על עצמך?" וויל נאנח. "בדרך כלל אתה די מאוזן." "זה מאוד שונה. לא ציפיתי להרגיש ככה, בכלל," הוא מלמל ושתה את המשקה הזה. "תאסוף אותי בבוקר." הוא הושיט את הכרטיס שלו לברמן, "לשנינו," הוא הצהיר לברמן. הוא התלבש יפה בבוקר אבל לא הגזים, והוא נכנס לבית בקליפסיד, רק כדי לגלות שרין עומדת ממש שם בפואייה, אגרטל גדול על השולחן, והיא מסדרת סידור פרחים לפרחים האלה. עיניה עברו אליו ואז לוויל "מה אוכל לעשות בשבילך?" היא שאלה, ואז הסתובבה בחזרה להנחת פרחים באגרטל. "אני רק כאן כדי לאסוף כמה דברים מהמשרד, וכמה חליפות," הוא אמר לה. "בסדר." היא משכה בכתפיה. "אני לא אפריע לך." הוא הסתכל עליה ורצה לשאול אם היא בסדר, אבל הוא ידע שהיא לא, לא באמת. היא בדרך כלל תמיד מחייכת כשרואה אותו. היא לא עשתה זאת היום. הוא הסתכל על וויל והנהן לעברה לפני שהלך משם. הוא שמע את וויל אומר "אנאבל ממש אהבה את המתנה שקיבלת לה." "אני שמחה," זה כל מה שהיא אמרה בתגובה, וזה לא נשמע כאילו היא מעוניינת לנהל שיחת חולין. "הייתי סקרן לדעת איך את מכירה את מרילין רידלי. נראה שאף אחד לא יודע מי היא. שם עט זה מה שאנאבל אמרה לי." "למדתי איתה במכללה. ככה יש לי את כל הספרים שלה," רין ענתה לו. זה הפתיע את קלווין. הוא לא ידע את זה, שיש לה את כל הספרים של הסופרת הזו. נראה שיש לה כמה סודות שהוא לא ידע עליהם. הוא שלף כמה קבצים מהמשרד שלו. דברים שהוא עבד עליהם כשהוא היה כאן לילה. לפעמים שינה לא קרתה והוא היה עובד בזמן שרין ישנה. הוא עלה למעלה והסתכל מסביב וכן, שם על שולחן האיפור שלה היו שני ספרים שעליהם היה השם של מרילין רידלי. שום דבר אחר כאן לא השתנה, הכל היה כמו תמיד, מסודר ונקי, המיטה מסודרת והחלונות פתוחים כדי להכניס את בריזת הקיץ, משהו שהיא תמיד עשתה. הוא ידע שזה קשור לעבר שלה. אחד ממשפחות האומנה לא היה כל כך טוב, והיא נכלאה בחדר בלי חלונות יותר מפעם אחת, ועכשיו לא יכולה לסבול להיות במקום חשוך וסגור. זו גם הסיבה שהוא קנה את הבית הזה. חדר השינה שלהם היה גדול ומרווח מאוד, והיו בו חלונות גדולים כדי להכניס אור. וכל המרחב הפתוח הזה שם מאחורי הבית והחוצה לאוקיינוס, היה לה את כל האור והמרחב שהיא יכולה לרצות. שום דבר בבית הזה לא היה חשוך או קלסטרופובי בשום צורה. הוא ניגש ושלף את החליפות שהוא צריך לקחת איתו והניח אותן על המיטה לפני שנכנס לחדר האמבטיה ופתח את ארון האמבטיה. הוא הרים את אמצעי המניעה שלה והסתכל עליו. היא הפסיקה לקחת את זה, ולפי איך שזה נראה, ביום שהם חתמו על ניירות הגירושים שלהם. הוא חייך קצת, הוא חשב שהיא תעשה את זה, זה יועיל לו לתוכניות שלו, גם כן. הכל יהיה בסדר, הוא הזכיר לעצמו. היא תבין, והוא חשב שתדמע קצת, תחבק אותו, אולי תכה אותו כשהיא תבין מה הוא עשה, אבל היא אוהבת אותו. הוא ידע את זה. האהבה הזו תנצח כל כעס, והיא תהיה מאושרת, הם יהיו מאושרים, והוא יוכל לתת לה את התינוק הזה שהיא רצתה, בצורה הנכונה. הם יחזרו מאיטליה מאושרים ועם תינוק בדרך שהוא מקווה. הוא רק צריך לרסן את עצמו עד שהגירושים האלה יסתיימו, ואז הוא יוכל לתת לה כל מה שהיא רוצה. היא תבין אותו. הוא החזיר את זה לארון בדיוק איפה שהיא תמיד שמרה את זה, ואסף את החליפות והקבצים שלו וירד חזרה למטה. הוא לא ממש היה צריך אף אחת מהחליפות האלה, רק את הקבצים מהמשרד שלו, אבל איסוף שלהם היה תירוץ טוב לבדוק שאמצעי המניעה שלה זה הכל. היא לא הייתה בפואייה, אבל הפרחים היו שם, זר מקסים של קאלות עם סחלבים, והוא הסתכל על וויל בשאלה, והוא משך בכתפיו ואמר "היא סיימה את הפרחים ואז פשוט עזבה את הבית, יצאה לטיול. זה נראה לי כאילו היא הולכת למצוק," וויל הצהיר. קאל הנהן, זה היה אחד המקומות האהובים עליה להיות שם למעלה. היא קנתה את ספסל הישיבה הזה בעצמה וגרמה להזיז אותו לשם כדי לשבת עליו, אהבה את בריזת האוקיינוס ​​היא אמרה לו פעם. הוא הצביע לכיוון זה כשהוא פנה למכונית, והיא צעדה בכיוון הזה בטיול נינוח.