מרילין
שני הבנים שלה בהו בה כשירדו למטה. זה לא היה נורמלי שהיא תקום ותהיה ערה לפניהם. שני אלה, מסיבה עלומה כלשהי, קמו עם עלות השחר מדי יום כמו שעון. כמעט כאילו לא רצו להחמיץ דבר מכל יום מחייהם.
וין, היא הבחינה, נשא את הטלפון הזה כשירדו למטה. "בוקר טוב, ילדים." היא חייכה אליהם.
"את קמה מוקדם," העיר קאל.
"ממ. לא הצלחתי לישון, חלומות מוזרים." היא משכה בכתפיה, "בדקתם כבר מה עם אבא שלכם?" היא שאלה, מצב
















